תיבת הזמרה חוזרת: על שירי הילדים של נתן אלתרמן זיוה שמיר עם שובו מלימודיו פנה נתן אלתרמן לחיבור שירי ילדים ולתרגום ספרי מופת לילדים ולנוער מספרות העולם. משיכתו לתחום זה מקורה בבית אבא: יצחק אלתרמן, אבי המשורר, היה מחלוצי גן הילדים העברי. דודו ערך ספרי אגדות ומקראות. בהשראתם עשה המשורר הצעיר את צעדיו הראשונים בעולם הילד. לימים, בשנת העשור למדינה, בעוד יריביו הצעירים פונים אל האקזיסטנציאליזם, המתרחק מן הלאומיות כמפני האש, פרסם אלתרמן את קובץ שיריו ספר התיבה המזמרת (1958), המשתמש בעולם הסמלים הצבעוני וה"פריזאי" של כוכבים בחוץ (1938), אך חדור ברעיונות הלאומיים של עיר היונה (1957). מחקר זה מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן, למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) - ועד למחזורי השירים הגדולים של ספר התבה המזמרת ("מעשה בפ"א סופית", "מעשה בחיריק קטן", "הקרב על גרנדה" ועוד). אלה הם שירים עשירים ורבי השראה, פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה - אוצר בלום של הברקות מחוכמות ושל משחקי מחבואים בין ניגודים ובין אוהבים ויריבים. יש בהם רמזים לענייני פואטיקה ופוליטיקה, שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילה והומור, שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל - יבין בכל קריאה יותר ויותר. במחזור "צרור נפלאות הקרקס" מתוארים שני פקידים קשישים, שנגררו לקרקס בעקבות ילדיהם "הפרחחים". אין זאת כי אלתרמן ראה בעיני רוחו כיצד קוראו הצעיר גורר אף הוא את אביו אל אוהל "הקרקס" שהקים לכבודו בין דפי הספר; כיצד האב משיל אט אט את חומות ההתנגדות, ומבין שגם שירי ילדים יכולים להרחיב את אופקיו ולהסב לו קורת רוח. אכן, יצירות ילדים אלה, הגדושות בחכמה וברגש, בידע ובהומור, נועדו לא רק לדקלום ולהמחזה בבית הספר, אלא גם לקריאה משותפת - מהנה, משעשעת ומרחיבת דעת - של הורים וילדיהם, שממנה יפיקו "התיישים" לא פחות מה"גדיים". זיוה שמיר היא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. היא עמדה במרוצת השנים בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית, בראש בית הספר למדעי היהדות ובראש ועדת מקצוע הספרות במשרד החינוך. היא חיברה עשרה ספרי מחקר, לרבות ספר על שירי הילדים של ביאליק ושני ספרים על יצירת אלתרמן: עוד חוזר הניגון (1989) ועל עת ועל אתר (1999). ספרה תבת הזמרה חוזרת הוא ספר ראשון מסוגו המוקדש במלואו ליצירת הילדים של אלתרמן.