זמן אוויר עמי שמיר זמן אוויר הוא סיפור חניכה תיעודי-בדיוני של צעיר ארץ-ישראלי בשלהי מלחמת העולם השנייה. בדרך העוברת מהתנסות בקיבוץ לצבא הבריטי ולפלוגת ההנדסה של הבריגדה, הופך הגיבור לעד חד-עין המעורב בשוליה הזניחים של המערכה הגדולה. השאיפה הרומנטית להילחם בצורר ולנקום, ולו במשהו, את דמם השפוך של בני עמו באירופה, מתפוגגת לשגרה צבאית זרה, לא אחת אירונית, ולמפגש מאלף עם מגוון אנושי ססגוני, במדים ובלעדיהם, ועם עולם מותש המתבוסס באחריתו של מאבק האיתנים. גיבור הסיפור נשלח למשימה שווייקית בביירות, בונה - במסגרת נדודי פלוגתו - בית חולים מיותר בטוברוק, מקים גשר וירטואלי בחזית איטליה, מוגלה עם יחידתו לארצות השפלה, מבלה שם בנעימים באין דבר חשוב יותר לעשותו -ומתבגר בדרך. מפגש קצר עם יתומי שואה, ומשימה משפחתית נועזת שהוא נוטל לבסוף על עצמו, המביאה אותו לברלין החרבה ומזרחה משם, אין בהם כדי להפיג את הרגשתו כי המלחמה שבה נטל חלק לא הייתה לא הייתה אלא זמן אוויר, פרק של קליטה מואצת שהמסר והתכלית שמאחוריה עודם לוטים בערפילי העתיד. עמי שמיר עלה לארץ מפולין בשנות השלושים, שרת בבריגאדה היהודית והיה קצין תרבות בצה"ל. עבודתו העיתונאית ככתב ועורך החלה ב"מחנה" ונמשכה, בין השאר, ב"דבר השבוע" , ב"למרחב" וב"הארץ". תרגם וערך יותר ממאה ספרים. "זמן אוויר" הוא ספרו השלישי. קדמו לו "נעליים מארץ ישראל"- על נעורים בפולין בין שתי נלחמות העולם, ו"עמודי פנים" - מבחר כתבות מתקופת עבודתו העיתונאית.