אחד על אחד: מורה ותלמיד, מדריך וחניך, מפקד וחייל יובל נבו מתי מורה הוא באמת מורה? ⋅ ואיך נוצר קשר עם תלמיד? ⋅ מתי מפקד צריך לדרוש יותר? ⋅ ומה קורה כשהוא מצפה ליותר מדי? ⋅ עד כמה מחנך יכול להבין תלמיד? ⋅ ומתי עדיף להפסיק לחנך? ⋅ מתי השקעה הופכת להקרבה? ⋅ ואיך לדעת מה טוב לתלמיד? יובל נבו חושב על הוראה, על פיקוד, על חינוך. כל הזמן מלמד, כל הזמן חושב. זה מה שעשה כמפקד תכנית תלפיות, ״תכנית הדגל של מערך המחקר ופיתוח הביטחוני״. זה מה שעשה כמתנדב צעיר בשנת שירות. זה מה שהוא עושה כמורה למתמטיקה ולהיסטוריה. גם מול תלמידים מצטיינים, גם עם נערי רחוב. יובל כנראה יודע ללמד. יובל בלי ספק יודע לחשוב. אחד על אחד הוא ספר מתעתע. ספר של מים שקטים שחודרים עמוק. זה ספר פשוט וצנוע. לא מתחכם, לא יומרני. אך הוא מציע התבוננות עמוקה, חדה ונבונה במערכות היחסים המורכבות בין מי שאמור להצביע על הדרך לבין מי שאמור ללכת בה. ונכון, הם בדרך כלל באים בחבורות. יש כיתות רועשות של תלמידים, יש מחלקות עייפות של חיילים, יש קבוצות תוססות של חניכים. אבל המפגש - המשמעותי, הקריטי - איננו מפגש של קבוצות. זה מפגש של אחד על אחד. מורה ותלמיד, מפקד וחייל, מדריך וחניך.