בריאות הנפש ופוליטיקה עמרם דולב לאחר סיום לימודי במחלקה לפסיכולוגיה של האוניברסיטה העברית, בה אני מלמד עד היום, התמחיתי בפסיכולוגיה קלינית. עבדתי במרפאות ובבתי חולים כשאני צועד בשביל שנסלל על ידי מורי ומדריכי. לאחר לימודי דוקטורט, השתלמתי בבריאות נפש קהילתית באוניברסיטת “הרווארד”, השתלמות בה החל תהליך התרחקותי מן המיקוד בפרט הנחשב ל”מופרע” או “חולה” לעבר הדגשת הקשרים חברתיים-פוליטיים בם משולבת התנהגותם של בני אדם. כך התחולל בי בהדרגה מהפך תודעתי: מאמונה אדוקה בהגדרות קליניות-רפואיות של סבל ומצוקה אנושיים לפקפוק גובר בעיקרים הדיאגנוסטיים והטיפוליים של בריאות הנפש. ספקנותי לגבי תוקפה המדעי והנויטרלי של המערכת והיכרותי עם מצבי לחץ קהילתיים שמקורם פוליטי, הובילו אותי לבחינה מתמשכת של הזיקה בין בריאות הנפש לפוליטיקה. בשורה ארוכה ומגוונת של דוגמאות: אירועים, דמויות ופרשיות, מן הארץ ומן העולם, בעבר ובהווה, בהן נשזרו השתיים, בדקתי את הטיותיו הערכיות של הפרויקט הקליני. מנגד, שפכתי אור על נסיבות בהן נרתמו אנשי מקצוע ביודעין או שלא למרכבה פוליטית-אידאולוגית, מונעת על ידי אינטרסים כאלו ואחרים. לסיכום: בפרקי הספר השונים אני דן בניגודים מתנגשים ובסתירות בלתי פתירות שהן מנת חלקה של בריאות הנפש. בכתיבתי אני גם שואף לעורר מודעות אישית ואזרחית לגבי אלמנטים סמכותניים-דכאניים הטבועים, לדעתי, בתפקודה של המערכת כאשר איני מתעלם מהצדדים ההומניים של שליחותה.