מתי ואיך נוצרה התפוצה היהודית: האם היהודים הם צאצאי היהודים הקדמונים רבקה שפק-ליסק התפוצה היהודית בתקופה העתיקה נוצרה במספר שלבים. השלב הראשון, שהתפצל לתת-שלבים, אירע בין שלהי המאה ה-8 לפנה"ס וראשית המאה ה-6 לפנה"ס, כאשר האימפריאליזם האשורי והבבלי חיסלו את ממלכות ישראל ויהודה והיגלו את רוב אוכלוסייתן למסופוטמיה. השלב השני היה הדרגתי ונמשך לאורך תקופת הכיבוש ההלניסטי של הארץ בידי בית תלמי ובית סילווקוס. השלב השלישי אירע בתקופת הכיבוש הרומי של ממלכת החשמונאים, שלב זה התפצל לשני תת שלבים עיקריים: חיסול ממלכת החשמונאים והגליות לאחר המרד הגדל (70 לסה"נ) וההגליות לאחר מרד בר-כוכבא (135 לסה"נ) שהפכו את היהודים למיעוט בארצם. היסטוריונים שחקרו את היווצרות התפוצה היהודית בעבר חיפשו הסבר לגידול העצום במספר יהודי התפוצות, מעבר לנתוני ההגלייה והבריחה מהארץ, והגיעו למסקנה שהגידול היה תוצאה של תנועת התגיירות המונית. אבל בשנים האחרונות נחשפו ממצאים ארכיאולוגיים ואחרים שהביאו לשינוי בדעת ההיסטוריונים. מסקנת ההיסטוריונים כיום היא שלא הייתה תנועת התגיירות המונית והריבוי העצום במספר היהודים היה תוצאה של ריבוי טבעי גבוה. אבל, החוקרים הגיעו למסקנה שליהדות הייתה השפעה לא מעטה על העולם הפגאני ופגאנים רבים אימצו מנהגים יהודיים באופן סלקטיבי ואף את המונותיאיזם, אך לא התגיירו. הם נקראו "ייראי אלוהים", ורבים מהם אימצו לבסוף את הנצרות שוויתרה על ברית המילה ועל תרי"ג מצוות.