הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ יגאל וגנר ואדם רז ספר זה איננו ביוגרפיה של הרצל. הוא עוסק בפועלו של הרצל, המנהיג שיצר יש מאין, ומציע בחינה חדשה של הציונות ההרצלאית, פעילותו המדינית ואופי מנהיגותו. מהספר ניכר ייחודו של הרצל בצירוף הנדיר של חשיבה תאורטית עקבית עם כשרון מדיני ועם סגולת הנהגה. על ייחוד זה של הרצל כתב פול פנלבה, ראש ממשלת צרפת: “יבוא היום שבו יכיר כל העולם כולו בו כאחד מן הבחירים של האנושות ואחד מנותני הצורה של ההיסטוריה”. הציונות ההרצלאית היא תנועת התחדשות חברתית ושינוי עצמי של האדם היהודי, שיכולה להתרחש בעידן המודרני רק במסגרתה של קהילייה המאורגנת כמדינת לאום. לפיכך ריבונות לאומית היא אמצעי ליצירת התנאים שבהם יוכלו היהודים, החפצים בכך, לממש את האידאל הציוני. לבנות את “החברה החדשה” בלשונו של הרצל. פעילותו המדינית של הרצל נגזרה מתפיסתו החברתית-כלכלית והתוכן החברתי של ציוניותו עמד בזיקה הדוקה למגמות התיקון החברתי-כלכלי של תקופתו, ובמיוחד למאבק לרפורמה של מערכות המטבע והאשראי. אופי מנהיגותו של הרצל אף הוא פן של תפיסת הציונות שלו. במעבר המאות ארגונים פוליטיים רבים ראו עצמם כנציגי העם היהודי. הרצל הבין שתנועה לאומית אפקטיבית מוכרחה לאחד בתוכה את הזרמים והארגונים היהודיים היריבים באופן דמוקרטי, ולכונן קהילייה לאומית דמוקרטית. בספר זה מוצגת מנהיגותו קצרת הימים של הרצל כרצופת מאבקים פנימיים, בתוך הציבור היהודי ובתוך התנועה הציונית, מאבקים אשר לא פסקו עד עצם היום הזה. הספר דן בהרחבה במדיניות החוץ של הרצל ובאוריינטציה שלו על כוחות הקדמה האנטי-קולוניאליים בקרב המעצמות; במאבקיו עם האוליגרכיה הפיננסית היהודית ובניתוח שלו את הדינמיקה של הכלכלה הקפיטליסטית; בביקורתו החדה על משטר האפוטרופסות במושבות הברון; במחלוקות הפוליטיות עם אישים כאחד-העם ומנחם אוסישקין; בניתוחו את האנטישמיות המודרנית; במאבק הפוליטי שעמד בליבה של פרשת אוגנדה; בפרשנויות שונות של פועלו מאז ועד עתה; בתפיסת הלאומיות הפדרטיבית שלו ועוד רבות.