בור: סיפורו של מחנה לעבודות כפייה 1944-1943: מבחר עדויות תרגם מהונגרית: אברי פישר חסר דעה שכשל וקם ושוב צועד ינע קרסֹל וברך כמתוך כאב נודד או שוב יצא לדרך, כצפור יפרֹש כנף לא יעז לפגר, בור יקרֹץ לו, אך לשוא. (עברית: משה גנן). שורות מתוך השיר "מסע מזֹרז" של מיקלוש רדנוטי, משורר הונגרי ממוצא יהודי, מגדולי המשוררים ההונגרים במאה העשרים, שהיה אסיר במחנה לעבודת הכפייה בור ונספה בעת פינוי המחנה. לאחר המלחמה נמצא בקבר אחים. השיר נתגלה בכיסו. מיקלוש דנוֹטי היה אחד מאלפי היהודים ההונגרים שנשלחו בשנים 1944-1943 בתור עובדי כפייה למחנה בּוֹר שבסרביה וגורלו היה כגורלם של כמחצית מן הגברים היהודים שנרצחו בעת פינוי המחנה. סיפורו של המחנה ועובדי הכפייה שבו, שנכללו בהם לצד היהודים גם קבוצות אחרות, הוא סיפור עלום מעט בהיסטוריוגרפיה של תקופת השואה. הספר שלפנינו, הכולל שמונה פרקי זיכרונות של עובדי כפייה לשעבר בבּוֹר, שישה יהודים, איש עדי יהוה, נוצרי בן הכנסייה הנאזרינית ושתי עדויות שנגבו מיד בתום המלחמה, משקף את המציאות שהתקיימה במערכת שירות העבודה ההונגרי. העדים מספרים על התנאים הקשים במחנות השונים בבּוֹר, על המחסור במזון, העבודה הקשה וההתעללויות הנוראות שבמהלכן מתו יהודים רבים. רבים אחרים נרצחו בזמן פינוי המחנה. העדויות הללו שופכות אור על אחד הפרקים הקשים בסיפור שואת יהודי הונגריה והן משמשות פה למי שלא שרדו את הניסיון הנורא.