בין שילוב להדרה: הערבים בישראל בראי תקשורת הספורט בעברית חן קרצ'ר מרבית המחקרים אשר בוחנים את ייצוג הערבים בתקשורת העברית, מבססים את מסקנותיהם על חקר של מדורים פוליטיים בעיתות משבר ביטחוני. בין החוקרים קיימת מחלוקת באם התקשורת היא אמצעי ליצירת אינטגרציה וקרבה בין יהודים לערבים, לעתים אפילו תוך קריאה לקיומו של סדר חברתי אלטרנטיבי, או שהיא משמשת כאמצעי בידי מוסדות המדינה והרוב היהודי לשכפול הדומיננטיות שלהם בחברה, תוך הצדקת הניכור כלפי המיעוט הערבי. כיוון שמעצם הגדרת אירוע כ"פוליטי" הוא שנוי במחלוקת, מאמץ מחקר זה גישת מחקר חדשנית. תוך ניתוח למעלה מ-400 כתבות שפורסמו מאז שנות התשעים הוא בודק את יחסה של תקשורת הספורט בעברית כלפי קבוצות כדורגל ושחקנים ערביים בעיתות שגרה ובעיתות של משברים ביטחוניים כדוגמת האינתיפאדה השניה, מלחמת לבנון השניה ומבצע "עופרת יצוקה". המחקר מראה כי תקשורת הספורט מציגה תמונה מורכבת. היא אינה מנתקת בין ספורט ופוליטיקה, ונוטה לאמץ גישה לאומית פרו-יהודית בעיתות משבר ביטחוני, אך בה בעת היא נמנעת מתיוג והכללה שליליים של הערבים, העלולים לסכן את דימויה העצמי כסוכן אתי מקצועי. מדורי הספורט בעיתונות העברית מדגישים את הצורך להימנע מאלימות ומקדמים ערכים כדוגמת מקצועיות ותחרותיות. הם נוטים להתייחס לשילוב הערבים בספורט בישראל באופן חיובי תוך הדגשת היתרונות הגלומים בכך והפגנת התנגדות לגזענות. נראה, אפוא, כי התקשורת העברית מכירה בכך שהאלימות והפוליטיקה הלאומנית מהוות איום על תרבות הספורט המקדמת דו-קיום, אולם היא אינה סוכן הקורא לקדם סדר חברתי אלטרנטיבי.