הפליה בדיור וקבוצות תרבותיות: בין חומות משפטיות לגדרות חברתיות גרשון גוטנובניק הספר דן בשאלה ממוקדת אך מורכבת: מתי סירוב למכור או להשכיר יחידת מגורים מחמת זהות תרבותית (דת, גזע, לאום או אתניות) הוא כדין? מתי הפרדה בדיור צריך שתסווג כהפליה האסורה משפטית? מענה ראוי מחייב הבנה כי מדובר בשאלה היורדת לשורש מערכת היחסים בין הקבוצות התרבותיות הפועלות בחברה, ולאופן בו אנו רואים את "עצמנו" ואת "האחרים". הסדרה נאותה של הסוגיה היא תנאי יסוד להשגת לכידות חברתית מינימלית בחברה שסועה. כדי להשיגה יש לעמוד על נזקיה של ההפרדה אך גם על יתרונותיה, נוכח המימוש התרבותי שהיא מאפשרת לעיתים. הטענה המרכזית בספר היא כי יש לפסול, ככלל, הפרדה משפטית כופה בדיור (חומות משפטיות), בין אם מדובר בהפרדה כופה מצד הרשויות (הקצאת קרקע ייחודית על ידי המדינה וגופים שלטוניים), ובין אם מצד פרטים (ועדות קבלה, ותניות עבירות). מנגד, במציאות הישראלית אין לכפות מגע, אין לשבור את ההפרדה החברתית )גדרות חברתיות( ויש לאפשר לבעלי יחידות הדיור לסרב למכור או להשכיר אותן כרצונם, וזאת להבדיל מהעוסקים בשוק הדיור, שעליהם יש להטיל את החובה לנהוג בשוויון.