איש מוסר ופועל: השקפת עולמו ומקומו האידיאולוגי של אהרן דוד גורדון... שי חורב אהרן דוד גורדון היה הוגה דעות אשר העדיף את חיי המעשה, את ההגשמה האישית ואת עבודת האדמה, על פני "מגדל השן". רק בתום יום העבודה התפנה לעבודת הרוח שהתממשה ביצירתו העיונית ברמה הפילוסופית. גורדון השכיל לשלב את ידיו המיובלות, ידי עובד אדמה, עם הרוח הכבירה שהגביהה את נפשו החוקרת אל פסגות חדשות. אהרן דוד גורדון היה דמות מופת אשר הגותו המקורית לא האפילה על אופי הגשמתו האישית, על חייו שהיוו דוגמא ומופת לחלוצים שהיה מזוהה בעיניהם כאיש העבודה והחזון, כמחנך וכמנהיג רוחני, וכמורה דרך שמימש בדרך חייו את תורתו. אמנם הוא לא עסק בחינוך פורמלי, אולם הוא היה מחנך בכל ימי חייו הבוגרים. הגותו של אהרן דוד גורדון היא מיצירות ההגות המקוריות והחשובות שנוצרו בארץ-ישראל המתחדשת. הגות זו היתה ביטוי לרוחה של תקופת העליה השניה והשלישית, אך משמעותה חורגת הרבה מעבר לה. אהרן דוד גורדון האמין כי הציונות צריכה להביא עמה את חידוש כל כוחות היצירה של העם היהודי, אולם דבר זה יתאפשר רק בארץ ישראל, היות ורק בארץ ישראל יוכל העם לשוב ולהגיע לאיחוד עם הטבע, שהרי הוא התייחס אל הטבע כאל מהות שהאדם המודרני טרם פגע בו, מכאן שהחזרה אח הטבע היא חזרה של האדם אל עצמו. היה זה א.ד. גורדון, אשר אנשי ספרות ושירה, אשר הוקסמו מדמותו המיוחדת ומאישיותו הקורנת, החיו את דמותו ביצירותיהם. ולא בכדי כתב עליו פרופ' שמואל הוגו ברגמן, כי: "לבני הדורות שבאו אחריו, שלא זכו להביט לתוך עיניו הכחולות והטובות וללחוץ את ידו הרכה והמיובלת מן העבודה, נשארה ירושתו הרוחנית, נשארה תורתו..."