שדות של בדידות: אבדן ואימהות בפולין הכבושה הלה מיכלסקה (סלוצקי) בכל יום העירה אותי זריחת השמש לעבודה בשדה, שהייתה בעבורי הקלה והנאה כאחת. בזמן העישוב דמיינתי לעצמי תמונות מילדותי. שם באוויר הצח, לבדי, איש לא הפריע לי לחלום. כמה טוב שהאדם הוא שליט למחשבתו ובעזרתה הוא יכול לרחף בעננים ולזהות כיצד ייראה חייו. תולעת קטנה, עכברי שדה וציפורים חמקו מידי העובדות בשדה, חמקו מהמוות, הגנו על זכותם לחיות. מי שלא נולד או גדל בכפר ואין לו קשר מיוחד של אהבה לאדמה, אינו יכול להבין את הנחמה שמצאתי במרחבים הפתוחים ובשדות. התנהגות בנותי לימדה אותי רבות על חוקיות הטבע והביאה מזור לנפשי. רק משפחה יהודייה אחת גרה בכפר הפולני גורקי - משפחתה של הלה. ימי השלווה תמו באחת עם פלישת הגרמנים לפולין, והלה החליטה לברוח עם בעלה לעתיד מוניק מיכלסקי לשטח שבשליטת ברית-המועצות. השלטונות הסובייטים שלחו אותם לסלונים, ושם תפסה אותם הפלישה הגרמנית ב-1941. הלה ומוניק שרדו את הרציחות הראשונות של היהודים בעיר, ובאוגוסט נולדה בתם הבכורה - דנושה...