מעבר לתבונה: הבארוק, ההשכלה-שכנגד והרומנטיקה יוסי מאלי בספר שלושה מחקרים נפרדים, אך קשורים זה לזה מצד הנושא, על שלוש תקופות תרבותיות בהיסטוריה של העת החדשה, שבדרך כלל נחשבות "ריאקציוניות" מן הבחינה הפוליטית: ה"בארוק", ה"השכלה-שכנגד" וה"רומנטיקה". ואכן, כל אחת מהן התהוותה כריאקציה למהפכה המודרניסטית בימיה שלה: הבארוק היה תגובה לרפורמציה הפרוטסטנטית ולמהפכה המדעית במאה השבע-עשרה ; ההשכלה-שכנגד, כמו שמעיד שמה, הייתה תגובה למהפכה האינטלקטואלית של ההשכלה הרדיקלית במאה השמונה-עשרה - המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית. תגובות "ריאקציוניות" אלה למהפכות המודרניסטית היו "מהפכניות" במהותן, כי לשלוש התקופות הנידונות בספר הייתה תובנה אחת משותפת: המציאות האנושית מורכבת ומסובכת הרבה יותר מכפי שהיא נתפסת באמות המידה התבוניות. ומכאן שאי אפשר, ואסור, לראות המציאות האנושית המתגלה בהיסטוריה מציאות טבעית לכל דבר, ואין לקבוע בה אמיתות מדעיות מוחלטות. חוקים מוסריים או היסטוריים אוניברסליים, ופתרונות סופיים למיניהם. ההוגים החשובים במגמה זו ראו ב"שכל הישר" הפרקטי והלוקלי שווה ערך ל"תבונה" התאורטית והאוניברסלית ואף נעלה ממנה ; המסורות העממיות לא היו בעיניהם אמונות טפלות, אלא צורות שפיטה מקודמות שמיוסדות על ההתנסויות הקולקטיביות של בני העם, ושבהן נשמרים לדורי דורות לקחים ומסרים מעשיים חשובים לחיים ; ההוגים האלה העריצו את השפות הטבעיות ואת השירה והאגדה העממיות וראו בהן יצירות אמיתיות וחשובות לא פחות מיצירות התרבות הקלסיות. ולא עוד, אלא שהם נמשכו גם לצדדים האפלים בהוויה האנושית, שבעיני חסידיה של הנאורות היו מזיקים ומסוכנים לחיים האנושיים - התחושות, התשוקות, הפנטזיות, ההזיות, החלום, הטירוף, תאוות ההרס, הכמיהה למוות, והאמונות המיתיות והדתיות שביטאו אותם. החריגה אל "מעבר לתבונה", על אף הסכנות הכרוכות בה, חיונית היא לתרבות המודרנית, אם זו מבקשת להכיר את מקורות חיותה ועוצמתה. יוסי מאלי, פרופסור (אמריטוס) להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, חיבר וערך ספרים רבים בתחומי ההיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של אירופה ובתולדות ההיסטוריוגרפיה המודרנית.