25 שנה לתהליך אוסלו: ציון דרך בניסיונות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עורכים: אפרים לביא, יעל רונן, הנרי פישמן תהליך אוסלו שהחל בחתימה על הצהרת עקרונות בין ישראל לאש"ף בבית הלבן בספטמבר 1993, הינו ציון דרך היסטורי ברצף הניסיונות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תהליך אוסלו הביא להכרה הדדית בזכויות הלגיטימיות והפוליטיות של שני העמים. הוא נועד לכונן ישות מדינית פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, לקבוע את גבולותיה של מדינת ישראל על חלק משטחה של הארץ, ובכך להבטיח את החזון הציוני של המדינה היהודית. הסכמי הביניים, לרבות החלוקה לשטחי A, B ו C-וההסכמים הכלכלי והביטחוני, ממשיכים להתקיים ולהסדיר את חיי היום יום. תהליך אוסלו לא הניב עד כה הסדר קבע מדיני בין ישראל והפלסטינים. גורמי הכישלון נדונו ונותחו לעומקם במאמרים המופיעים בקובץ זה, שחוברו על-ידי חוקרים בכירים מתחומי ידע שונים ואנשי מעשה שהשתתפו בתהליך המדיני. נראה כי התהליך היה חסר מחויבות אמת של המנהיגים בשני הצדדים להגיע להסכם מדיני שיסודו חלוקת הארץ. הבנה בקרב שני העמים ומנהיגיהם, שהם זכאים להגדרה עצמית ולשלום באותה המידה, ושהסדר שלום יבטיח את זהותם הלאומית ואת קיומם - גם אם רק על חלק מהמולדת – יכולה לשמש בסיס ערכי ומוסרי שיעניק לגיטימציה למנהיגים להכריע בשאלה הרת גורל זו. אל"מ (מיל.) ד"ר אפרים לביא הוא מנהל מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל-אביב, ועמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון. פרופ' יעל רונן היא מרצה למשפט בינלאומי פומבי ופרטי במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ועמיתת מחקר במרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית בירושלים. מר הנרי פישמן הוא עמית מחקר במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל-אביב, חוקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני ופועל בתחום קידומם של יחסי ערבים ויהודים.