ברית עימות: קווים לפולמוס המחויבות הדתית בספרות חז"ל מנחם פיש טענתו המרכזית של ספר זה היא, שספרות חז"ל על כל רבדיה חובקת מחלוקת עומק יסודית בדבר טיבה של הדתיות עצמה. מן העבר האחד ניצבת התפיסה המקובלת המזהה נאמנות דתית עם נכונות מצד המאמין לקבל את דין מקורות הסמכות של דתו; לברר את תביעתם מתוך נכונות להיענות לה בצייתנות. במרוצת הדורות הפכה עמדה זו בשלוש הדתות המונותאיסטיות לשם נרדף בלעדי למחויבות דתית, ובשלושתן היא מעוגנת בשלמות המיוחסת לאל והמואצלת על תורתו ונושאי דברה. תפיסה זו נוכחת גם בספרות חז"ל, וקולה צלול וברור. עם זאת, בניגוד לרבדים מאוחרים יותר של המסורת היהודית, ובניגוד לכתבים הקנוניים של שתי הדתות האחרות, ספרות חז"ל מכילה גם קול אחר, קולה של תפיסה הכופרת באופן מפורש ומודע לעצמו בכליל השלמות הערכית של מקורות הסמכות של הדת היהודית, ובכללם האל עצמו! לפיכך, תפיסה זו מזהה נאמנות דתית עם נכונות לנקוט עמדה ביקורתית בונה כלפי מקורות הסמכות. בעוד התפיסה הראשונה מחייבת את המאמין להתייצב בכניעות מול האל, מול כתבי הקודש, מול המערכת ההלכתית ומול מוסדות ההלכה - ארבעת מקורות הסמכות הנדונים בספר, ולקבל את מרותם, התפיסה השנייה מחייבת את המאמין להתייצב מולם מתוך נכונות להתעמת איתם כל אימת שהוא סבור שהם טועים. בכל הנוגע לגבולות הסמכות של בעלי ההלכה ביחס למסורת ההלכתית שבידם מזהה הספר את מחלוקת הדתיות עם מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ואולם מחלוקת הדתיות של ספרות חז"ל הנחשפת כאן במלוא עוזה, חובקת, כאמור, את כל ארבעת מקורות הסמכות המרכזיים של הדת היהודית, הנחקרים מנקודת ראות זו ובאורח שיטתי לראשונה בספר זה.