הספרות ורוח המוזיקה: ייצוגים של נגנים וכלי נגינה בפרוזה העברית זיוה שמיר בכ-120 השנים שחלפו מדור ביאליק ועד ימינו נכתבו בספרות העברית עשרות סיפורים "מוזיקליים", המעמידים במרכזם דמויות של נגנים וכלי נגינה. מתברר שהמוזיקה, גיבורת סיפורים אלה, משמשת בדרך-כלל סמל ומשל למצב המדיני-הלאומי. על-פי-רוב כלי הנגינה הוא בָּבואה של המנגן, ושניהם יחדיו משַׁקפים את מצבם של העם והעולם. בניגוד ליצירות כדוגמת סונטת קרויצר של טולסטוי, "כינורו של רוטשילד" של צ'כוב או דוקטור פאוסטוס של תומס מאן, בספרות העברית נודעת לכלי הנגינה בראש וראשונה משמעות סמלית לאומית שמעֵבר לנגלה ולמפורש. בספרה החדש הספרות ורוח המוזיקה (בהוצאת ספרא) חושפת פרופ' זיוה שמיר לראשונה את משמעותם של כלי המוזיקה בסיפורת העברית: החצוצרה בפרוזה הביאליקאית, הכינור בסיפורי שופמן ובסיפורי יהושע קנז, הנֵבל בספרו של א"ב יהושע - כולם סמלים שרוחו של ניטשה מרחפת מעליהם ומשמעותם הלאומית עמוקה ורבת-פנים. הספר הספרות ורוח המוזיקה בוחן את הסמלים הלאומיים ששיבצו עשרה מסופרי ישראל ביצירותיהם ה"מוזיקליות", וחושף את הרעיונות המורכבים שבתשתית "הסיפור הפשוט". רעיונות אלה מתגלים באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניקו למוזיקה גדולי הסופרים שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. זיוה שמיר, פרופסור (אמריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי-היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כיום היא מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי בהרצליה. חיברה כארבעים ספרים וערכה ספרים רבים. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן ובפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע-עם. כן זכתה פעמיים בפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (תשמ"ז, תשע"ז) ובפרס היצירה ("פרס ראש הממשלה") לשנת תשע"ח.