אדם חדש בצורת יהודי: עיון בהגותו של א"ד גורדון אהוד פירר ספר זה עוסק בהגותו של א"ד גורדון, מי שנודע בעיקר כמעין דמות מופת ציונית וכסמלה של העלייה השנייה, והוא מעלה שתי טענות מרכזיות ביחס להגות זו: האחת היא כי גורדון היה למעשה פילוסוף במובן החמור של המילה, כזה שיצר הגות קוהרנטית הבנויה על מתודולוגיה שיטתית ועל מערכת של מושגים פילוסופיים; והשנייה - שבמרכזה של הגותו מצויה שאלת החיים הראויים, כלומר האופן שבו היחיד והציבור צריכים להתקיים ולפעול בעולם. גורדון כינה את החיים האידיאליים הללו בשם 'חיים של התפשטות', מושג אשר כפי שאנסה להראות משלב בין מספר רעיונות: האחד הוא תפיסה של העצמי ככזה שיש להוציאו אל הפועל ולממש אותו בחיי המעשה; השני הוא שניתן לראות את המציאות כולה כמעין הרחבה של אותו 'אני'; השלישי הוא התפיסה הרואה את העצמיות כמכילה בתוכה מערכת שלמה של זיקות המחברות את היחיד אל משפחתו, אל עמו, אל הטבע ואל האנושות; והרביעי הוא שאת אותם חיים ראויים ניתן וצריך לממש גם במרחב הפוליטי, כלומר שהפוליטיקה נתפסת כזירה שבה היחיד והאומה נדרשים לממש את עצמיותם ואת יחסם אל ההוויה כולה.