בחזרה ללאקאן: כיצד הפכה הפילוסופיה של היידגר לפסיכואנליזה של לאקאן אסתר הראל כיצד קרה שהפילוסופיה של היידגר הפכה לפסיכואנליזה של לאקאן? האם היה זה דרך אימוץ המושגים של היידגר, או המתודה שלו, או אולי דרך שניהם? באיזה אופן נוכחת הפילוסופיה של היידגר בכתביו של לאקאן? והאם הוא ציין את הגותו של היידגר כמקור לסמינרים השנתיים שלו? בהתחקות אחר פיתוח מושגי המפתח - הסובייקט בחשיבת לאקאן וה- Dasein בהגותו של היידגר - עולות מסקנות חדשות ומסקרנוֹת: שהסובייקט הוא ה- Dasein, שהגות היידגר שימשה מקור לניסוח הפסיכואנליזה של לאקאן, והעיקר: "כאשר לאקאן חשב על הסובייקט, הוא בעצם חשב על ה Dasein -ההיידגריאני". באמצעות הדגמות של מקרים קליניים, ניתוחי מקרים שלאקאן דן בהם ('איש העכברושים' ב'מיתוס של האינדיבידואל הנוירוטי', 'חלום הילד הבוער', ו'איש הזאבים') והשוואה לפילוסופיה של היידגר, מתירה המחברת את האניגמה סביב מושג ה'סובייקט'. בה בעת, היא יוצקת פרשנות חדשנית ויצירתית למושגים: הוויה, איווי, אחר גדול, 'לא מודע', העברת-אהבה, חזרה ועוד. ד"ר אסתר הראל היא פסיכואנליטיקנית, בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה בלימודי "פרשנות ותרבות" מאוניברסיטת בר אילן ועוסקת שנים רבות בפסיכואנליזה לאקאניאנית.