דור המפנה: אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל יעל גילעת שנות השמונים של המאה ה-20: בחירתם של מרגרט תאצ'ר ושל רונלד רייגן מסמנת את תחילת העשור, מחלת האיידס מתפרצת ועולה תרבות הפאנק, חומת ברלין נופלת, ובתום העשור המלחמה הקרה מגיעה לקצה. הסדר העולמי שעוצב לאחר מלחמת העולם השנייה קורס, וישראל - בעשור שלאחר מלחמת יום הכיפורים והמהפך הפוליטי - סוערת סביב מלחמת לבנון, פרשת קו 300 והאנתפאדה. כל אלה, והשינוי במדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל, סודקים את הקונצנזוס הלאומי ואת כוחה המלכד של הציונות, ובעקבותיהם מתחוללת טלטלה של ממש בשדה האמנות המקומי. מה טיבה? מהם מאפייניו של דור האמנים שפעל בישראל בשנות השמונים? דור המפנה חושף דור אמנים שנכפה עליו לפרק מיתוסים ולשבור פרדיגמות קודמות; דור של אמניות צעירות שפעלו בשדה גברי וכוחני; דור צעיר שהואשם בריאקציונריות ובחוסר תחכום, אך יצירתו התאפיינה במבע אמנותי ופוליטי עז ודרוך, דור שפעל בפרץ אנרגטי חסר תקדים, והאמנות עבורו הייתה שדה פעולה מרובה ערוצים של המצאה, מחאה והתפכחות. תרומתה הסגולית של האמנות הצעירה שצמחה מראשית העשור, עיצבה אותו ועוצבה על ידו, באה לידי ביטוי במפנים שחוללה: בתחום האוצרות - ביצירת כפל התפקיד של אוצר-יוצר ובפתיחתן של גלריות בניהול עצמי; בתחום המדיומלי - בחזרה לציור ולפיגורציה, לפיסול לא מונומנטלי ולא אנדרטאי, במיצבים פיסוליים, ובהתקבלות מדיום הצילום על איכויותיו כאסתטיקה וכפרקטיקה אמנותיים; ובתחום התמטי-סגנוני - במבע הפיגורטיבי, הגופני, האקספרסיבי, הבוטה והאירוני, בשינוי מעמד האובייקט האמנותי, יצירת פוליטיקה של זהויות ואסתטיזציה של הפוליטי. התבוננות בדיוקן רב-הפנים של הדור הצעיר של אמנים ואמניות שפעלו בשנות השמונים חושפת את קריסת דיוקנה המדומיין של החברה הישראלית. אחדים מבניו ובנותיו של הדור הזה לדמויות מובילות בשדה האמנות, וכיום הם זוכים להכרה ולמעמד, אבל בשיח האמנותי ההגמוני נחסם קולו של הדור שלהם... למרות גודלו ואופיו הפלורליסטי של דור האמנים שפעל בישראל בשנות השמונים, הוא לא הביא לידי שינוי רדיקלי, אבל הוא הרחיב ופתח אותו, וסיפורו הוא סיפור מרתק של תשוקה ושל שפע.