הילד הלז אני הוא ולא אחר: ילדים וילדוּת בסיפורת העברית במאה התשע-עשרה רתם פרגר וגנר ספרה של רתם פרגר וגנר הילד הלז אני הוא ולא אחר עוסק בילדים וילדוּת בספרות העברית החדשה ובתהליך הנפתל של צמיחת שיח הילדות בספרות זו. בספר מקורי ומרשים זה פרגר וגנר קוראת תיגר על התפיסה המקובלת, שעל-פיה חלוצי הכתיבה על ילדים וילדות בספרות העברית היו ח.נ. ביאליק ושאול טשרניחובסקי, והיא בוחרת להתחקות אחר ייצוגי הילד והילדוּת בספרות העברית לאורכה של המאה התשע-עשרה כולה. בדיון מעמיק ומאלף בייצוגים אלה היא טוענת שחקר צמיחתו של שיח הילדות בספרות העברית שופך אור חדש על התמורות שחוללו תהליכי המודרניזציה בחברה היהודית, ומוכיחה שהתהוותו של שיח זה הייתה חלק ממהלך נרחב של כינון ״הסובייקט היהודי״ כסובייקט מודרני רב-פנים. את תהליך התגבשותו של שיח הילדות בספרות העברית פרגר וגנר מתארת כתהליך לא ליניארי ולעתים בלתי צפוי. בניתוח דימויי הילדות וייצוגיה היא מראה שהופעתה של דמות הילד באוטוביוגרפיה המשכילית קדמה להופעתה בספרות הבדיונית, ותיאורי הילדות בספרו של מרדכי אהרן גינצבורג ״אביעזר״ מעידים שהוא זה שהכניס את תפיסת הילדות הרוסויאנית אל הספרות העברית. לעומת זאת פרץ סמולנסקין, בעל רומן החניכה ״התועה בדרכי החיים״, החזיק בתפיסת ילדות קדם-מודרנית הממעטת בחשיבות של תקופת הילדות בחיי האדם. מפתיעה ומסעירה במיוחד היא הקריאה של פרגר וגנר ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים ומרדכי זאב פיארברג, שבה נחשפת תפיסת הילדות שהתגבשה בהשראת הנאורות, הרומנטיקה ושיח הלאומיות בתרבות האירופית. דרכה של פרגר וגנר בקריאת יצירות הספרות שהיא עוסקת בהן היא מופת של איזון בין רוחק אנליטי-ביקורתי לבין קרבה אמפתית. פרגר וגנר עורכת ניתוח תוכני ולשוני מבריק וקשוב של טקסטים עתירי זיקות בין-טקסטואליות ומגלה בהם פנים נסתרות, בהישענה על ידע מקיף בספרות העברית והכללית ועל תשתית תיאורטית מוצקה בתחומי חקר הילדות, ההיסטוריה של הילד, הילדות והמשפחה, חקר המגדר, הלאומיות ולימודי התרבות. בבהירות ובעמקות מגולל ספרה של רתם פרגר וגנר עלילת ילדות שלא נדונה דיה בתולדות הספרות העברית ובתולדות החברה היהודית כאחד.