סבון יורם קניוק רומן גנוז זה של יורם קניוק מתרחש בירושלים בשלהי שנות הארבעים ובראשית שנות החמישים של המאה העשרים, ובמרכזו - ארבעה צעירים: יוסף נולד בתל אביב, אך עלה להתגורר בירושלים אחרי מלחמת השחרור כדי ללמוד כימיה; אבי (אבינועם) ציטרוננבאום, חברו הטוב, שהיה לוחם, מרגיש חסר ערך עם תום הקרבות, ובינתיים מממן את אורח חייו הנהנתני על ידי מכירת שיני זהב של ערבים שאותן אסף במהלך המלחמה; מתל אביב מגיעה לירושלים גם איה, צברית יפהפייה וערמומית, יתומה מאם, אלמנה מבעלה הלוחם ושכולה מן הבן המת שילדה; רותי, חברתה השתוקה, ניצולת השואה, לומדת אמנות בבצלאל ועובדת בביתם של זוג קשישים המחזיקים באוסף אמנות מזויף. הארבעה חיים בצלם של שני פצעים: השואה ומלחמת השחרור. את עברם הם מבקשים להדחיק בלימודים ובבילויים בבתי קולנוע ובבתי קפה, אך הוא רודף אותם, שב ומפציע במפתיע בחייהם ומחייב אותם לבחון מחדש את מערכות היחסים ביניהם ואת שביקשו להותיר מאחור. סבון נכתב בשנים 1964-1959 ולא פורסם עד כה. הטיוטות הראשונות שלו נכתבו בשפה האנגלית ולאחר מכן כתב אותו קניוק בעברית. בעצם, זהו הרומן השני שכתב קניוק בימי חייו. כתב היד לרומן זה התגלה בארגז קרטון בביתו של קניוק המנוח בידי פרופ' עדיה מנדלסון-מעוז, העוסקת זה שנים בחקר יצירתו. הוא נערך על ידה והתוֹספה לו אחרית דבר מפרי עטה, המגוללת את נסיבות כתיבתו. יורם קניוק (2013-1930) נולד ומת בתל אביב. בצעירותו השתתף בקרבות מלחמת השחרור ונפצע במהלכם. לאחר שהחלים הצטרף כמלח לספינות אשר הביאו ניצולי שואה ארצה. חוויותיו מתקופה זו הותירו חותם עמוק באישיותו וביצירתו. בין ספריו המצליחים, שזיכו אותו בפרסים רבים: חימו מלך ירושלים (1965), אדם בן כלב (1968), היהודי האחרון (1982) ותש"ח (2010).