אזרח גרמני ויהודי נרדף: פוגרום נובמבר ומחנה הריכוז זקסנהאוזן הנס רייכמן כל ישותי מתקוממת נגד ההכרה שהנה בא הקץ, ועם זאת ההכרה הולכת וגוברת בכל שבוע. הקץ על יהדות גרמניה! דורות שלמים השכילו לשקוד על יצירת הבסיס הכלכלי שעליו נישא הבית הנאה של הרוח ושל אהבת האדם המעשית, אותו בית המאפיין בשבילנו את יהדות גרמניה. עם כל אבן בסיס שנותצה, שוקעת משענת אחת. כמה זמן עוד יחזיק מעמד המבנה הגאה לפני שיקרוס? במילים האלה תיאר הנס רייכמן, משפטן יהודי גרמני ואחד ממנהיגי האגודה המרכזית של יהודי גרמניה, את המציאות ששררה בארצו בסתיו 1937. הנס רייכמן היה קשור לתרבות הנאורות הגרמנית בכל נימי נפשו ונאבק נמרצות להמשך הקיום היהודי בגרמניה הנתונה במשטר הנאצי. עד להגירתו לאנגליה באביב 1939 נקרע רייכמן בין רצונו להישאר בגרמניה ובין ההכרה ההולכת וגוברת כי היא פסקה מלהיות מקום שיהודים יוכלו להתקיים בו. סוגיה מרכזית שמרבה להעסיק את רייכמן לאורך רשימותיו, שנכבו בשנת 1939 מיד לאחר הגירתו מגרמניה, נוגעת לדמותה של החברה הגרמנית. בעין חדה בוחן רייכמן א דמויותיהם של הפושעים, אנשי הס"ס ואחרים במחנה הריכוז זקסנהאוזן שבו שהה שבעה שבועות, ומנסה לעמוד על התהליכים שהביאו אותם להידרדרות מוסרית עמוקה כל כך. רייכמן מרבה לעסוק גם באדישות ובהשלה שגילתה החברה הגרמנית אל מול הדרתם של האזרחים היהודים, השפלתם, נישולם ולעתים אף רציחתם, ומתעד גם גילויים של אומץ וקולות מחאה של מעטים. ערכו של הספר אינו רק בתיעוד של המאורעות ושל הכאב שבהיזכרות בהם. מרשימותיו של רייכמן בוקע קולה הצלול של העדות האישית שבלעדיה אי אפשר להבין את התפוררותה של החברה האזרחית ואת קריסתה של מדינת החוק הגרמנית בימי השלטון הנאצי שהביאו את הקץ על יהדות גרמניה. הייחוד בקולו של רייכמן הוא השילוב בין תיעוד היסטורי לתובנות מעמיקות על שאלות יסוד ערכיות ועל רוח האדם.