היהודים במשנתם של טרטוליאנוס ואוגוסטינוס דוד רוקח ממקבץ הדוגמאות שהובאו בספר אפשר להיווכח עד כמה סייע תרגום השבעים לפאולוס, למחברי האוואנגליונים ולסופרי הכנסייה שהלכו בעקבותיהם, במאמציהם להשתית על הסמכות המקראית את התאולוגיה הנוצרית, השונה תכלית שינוי מן היהדות. בייחוד בולט הדבר בניסיונותיהם למצוא, בין היתר, אסמכתאות טקסטואליות למשיחיותו-אלוהותו של ישו; לכך שבחירת ישראל עברה לגויים, דהיינו לנוצרים; ולכך שהאמונה בישו תפסה את מקומן של מצוות התורה, והיא ורק היא מזכה בצִדקוּת בעיני האל. ראינו כיצד הם נסתייעו בתרגום השבעים לשם התמודדות עם קשיים כריסטולוגיים שיצרו המסורות הקדומות על הולדת ישו, על חייו, על מעשיו ועל גורלו. בחיבורו האפולוגטי ציין טרטוליאנוס לא רק את כוחו של סימן הצלב, אלא אף טרח להביא ראיות מקראיות לכוחם המושיע של תבנית הצלב ושל חומר העץ שממנו נעשה הצלב. בחיבוריו נגד היהודים ועל עיר האלוהים ציטט אוגוסטינוס את תהלים נט:יא-יב. לפי פירושו אין להרוג את היהודים מכיוון שפיזורם בכל העולם חיוני לכנסייה המפוזרת אף היא בין העמים. עובדה זו מאפשרת לה להסתייע בכתבי הקודש של אויביה לשם הוכחת האותנטיות של הנבואות על ישו כנגד הטענות על זיופן.