שירת ישראל - מהפך פואטי. נתן זך הלל ברזל כרך יב בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, מוקדש לשירה הנכתבת לאחר קום המדינה. וממוקד בתמורות הפואטיות המתבשרות ביצירה הפיוטית המקבת ובדברי העיון של נתן זך. העיקרים בתורת השיר של המשורר הותוו במחקרו "זמן וריתמוס אצל הנרי ברגסון ובשירה המודרנית", כמו גם במסות, שבמרכזן, פולמוס עם הפואטיקה שהופגנה בשירת נתן אלתרמן. מחקר המתגלה כמנשר, מורה הלכה, לדורו ולדורות הבאים. ההנחות העקרוניות מוסבות לזמן אנושי, המחליף את הזמן הכרונולוגי ומנגד המחזוריות כצורת יסוד, בעונות השנה, חילופי יום וחלום, חיים ומוות, אהבה ופרידה. כל אלה מגשרים בין שירי המשורר, בחריזה החופשית, החורגת מסיומי השורות, ונענית לפסיחה. תחביר המשנה את הצורות הסגורות, הסימטריות, במבנה השיר ומציב במקומן צורות פתוחות, א־סימטריות, אלא אם כן, מדובר בשירים מחורזים לשעשועים ולילדים. כתבי נתן זך המקובצים מהווים מכלול אנציקלופדי. תוכנו רצוף נדודים ושהיות קבע. אוטוביוגראפיה עתירת רגשות, סיבוכים ונכונות לעמידה בשער, נגד מלחמות ולאומניות. המשורר כאיש אשכולות, מתמיד ללמוד וללמד, לערוך, לפרוש ולהשתייך, כשהוא מופנם ומוחצן בעת ובעונה אחת. שוחר דעת, מתייסר בנבכי הבדידות שבנפש ויוצא מהם להרפתקאות מתחדשות. שפע המוטיבים מתבצר בשיריו בססגוניות הצורות ובמערך הנדבכים, ארכאיים, מודרניים, פוסט־מודרניים. השירים זכו לפרסום בדרך קבע בעיתונות, בקבצים, מאספים, בספרי שירה, בסיפורת, במחזאות. ובהגות. מקומו בתולדות השירה העברית, חייב להקדיש לו כרך שלם, רחב-יריעה, נדרש לספרים כמכלול, ולכל שיר ולכל מחרוזת ומחזור, בנפרד.