אירופה אחרי הרפורמציה: דינמיקה של תמורות היינץ שילינג אירופה אחרי הרפורמציה: דינמיקה של תמורות מושתת על סדרת הרצאות שנשא פרופסור היינץ שילינג בשנת 2006 במסגרת במת ירושלים להיסטוריה על-שם מנחם שטרן. הספר מציג בפני הקורא העברי לראשונה את תרומתו הייחודית של שילינג להבנת היווצרותה של מערכת המדינות הלאומיות באירופה. שילינג טבע את המושג "קונפסיונליזציה" - גיבוש הכנסיות האזוריות והעמקת הדת הנוצרית לגווניה במרכז אירופה ובמערבה, תהליך שהחל עקבות הרפורמציה במאה השש עשרה והוביל לעיצובן של זהויות לאומיות. במסגרת התפתחויות אלה שילינג בוחן את השפעותיהן של ההגירות מטעמי דת ואת התפקיד שמילאו מיעוטים דתיים בתמורות בחברה, בכלכלה ובתרבות בעת החדשה המוקדמת. אירופה אחרי הרפורמציה מעלה טיעון מקורי, שהחילון של המדינה ושל החברה המערבית המודרנית לא נבע מפנייה נגד הדת אלא מן העימותים הדתיים דווקא, שכן הם חייבו הגדרות ברורות של מעמד הכנסייה ותפקידה ושל יחסי כנסייה-מדינה. "השבר בכנסייה", גורס שילינג, "מקבל משמעות חיובית - הוא נתפס כפיצול תאולוגי, תרבותי, פוליטי ומוסדי בתוך העולם הנוצרי: מהמערכת הכנסייתית האחידה בימי הביניים לריבוי הכנסיות והכתות בעת החדשה המוקדמת, וממנו לפלורליזם הדתי והחברתי בעידן המודרני". את העשורים שסביב שנת 1600 - תקופת השיא של תהליך הקונפסיונליזציה - שילינג מכנה "תקופת הבשלת המודרניות". שורשי המודרניות במערב, שהבשילה רק במאה התשע עשרה, נעוצים אפוא כבר בהפרדה בין מדינה לכנסייה בימי הקיסרות הרומית ואחר כך בהרס האוניברסליזם של הכנסייה הקתולית אחרי הרפורמציה ובעלייתן של הכנסיות הפרוטסטנטיות. טענה זו של שילינג נועדה בין היתר לבלום במקצת את המגמות האופנתיות של היסטוריוגרפיה פוסט-לאומית, פוסט-אירופית וגלובלית, ולשוב ולמקד את הדיון בצמיחתה של מדינת הלאום ובגיבוש הזהות הלאומית באירופה המודרנית.