רופאות ראשונות בארץ ישראל, 1918-1900 צפורה שחורי-רובין בשנים 1914-1900 עלו לארץ ישראל שש עשרה רופאות יהודיות, בוגרות בתי ספר לרפואה בכמה ממדינות אירופה, התיישבו בערים ובמושבות ברחבי הארץ והשתלבו במערכת הרפואה המתהווה בארץ ישראל. אותן רופאות עלו ארצה מתוך תחושת שליחות וראו ברפואה ייעוד ציוני-לאומי ולא רק מקור פרנסה. הן הקדישו את מיטב מרצן וזמנן לעבודה רפואית, שאותה שילבו עם פעילות ציבורית התנדבותית למען הקהילה; הן היו מעורות בהקמת אגודות נשים, שמטרתן הייתה לקדם אוכלוסיות חלשות, בעיקר תינוקות וילדים, לשפר את מעמד הנשים ואת זכויותיהן; והיו מעורבות בעבודת רווחה חלוצית בתחום הקמת מעונות יום לפעוטות. הרופאות החלוצות הלכו בראש המחנה וסללו את הדרך לבאות אחריהן. למרות זכות היסטורית זו וחרף ראשוניותן הן נשארו אנונימיות ברובן. הספר הוא פרי מחקר רב היקף, שמתאר את פעילותן הענפה של הרופאות למען בריאותם של תושבי ארץ ישראל, יהודים וערבים כאחד. הספר נועד לחשוף את הרופאות הנחשוניות, להעלות אותן על במת ההיסטוריה של הרפואה, לתת להן את המעמד שלו הן ראויות, ולבחון את תרומתן ואת חלקן בהנחת התשתית למערכת הרפואה של היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה העשרים. פרופ' צפורה שחורי-רובין, בלשנית והיסטוריונית, ומרצה בכירה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר-שבע. התמחתה בנושא "הדסה" ופעילותה הבריאותית-החינוכית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. עוסקת בחקר ההיסטוריה של הרפואה ובחקר נשים ומגדר במאה התשע עשרה ובמאה העשרים. חברה באגודה הישראלית להיסטוריה של הרפואה ובארגון הבינלאומי להיסטוריה של הרפואה (ISHM).