"את חושבת שלהקשיב לגירסה שלנו... זה עוזר?": השפעת גישות שונות להוראת ההיסטוריה... צפריר גולדברג במחקר על מפגש בין קבוצתי וזיכרון קולקטיבי מקובל להניח כי במצב עימות כל קבוצה חברתית מעצבת את תיאור העבר שלה באופן שיצדיק את עמדתה. בהמשך עשוי הזיכרון הקולקטיבי לא רק להתעצב לאור העימות אלא אף להשפיע על תפיסת העימות ועל נכונות הקבוצות להתפשר. כך נוצר תהליך מעגלי העשוי להקשות על פתרון סכסוכים. הוראת ההיסטוריה היא הערוץ המאורגן המרכזי, דרכו מנסה המדינה לעצב את תפיסת העבר של בני נוער. המחקר שנערך על ידי ד"ר צפריר גולדברג בחן את ההשפעות של דרכי הוראת היסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי על ניהול דיון אודות הסכסוך ופתרונו בין תלמידי תיכון. במחקר נערכה השוואה בין דרכים שונות ללמידת היסטוריה של יחסי יהודים ופלסטינים: למידה סמכותית על פי תוכנית לימודים לבגרות, למידה ביקורתית של מקורות מרובים ולימוד אמפתי של נרטיבים משני הלאומים. על בסיס לימוד נקודות מפתח בסכסוך ניהלו התלמידים שיחות בזוגות על התפתחותו והדרכים לפתרונו. בניתוח הלמידה והדיון נבחנה השפעת דרך הלמידה על אופן ניהול הדיון ועל תוצאותיו. המחקר העלה תובנות חשובות באשר לדרך לימוד ההיסטוריה שתאפשר הן פיתוח זהות, הן חשיבה ביקורתית ויכולת ניהול משא ומתן. המסקנות הן, כי לדרכי הוראת ההיסטוריה של הסכסוך היהודי ערבי יש השפעה על דיון בין קבוצתי בשורשי הסכסוך ופתרונו. נראה כי להוראה בעזרת נקודות מבט של שני הצדדים יש השפעה המעודדת שיח שוויוני, הנחשב לתנאי מקדים להצלחת מפגש בין-קבוצתי לתרום לשינוי עמדות.