סביב למדורה בסלון: שדה האמנות היהודי בישראל, 1949-1948 אליק מישורי תפיסות ומוסכמות שנקבעו בראשית המדינה יצרו את מרכיבי הקָנוֹן האמנותי שלה, ומרביתם מוסיפים לכוון את שדה האמנות היהודי בישראל עד עצם היום הזה. הספר סביב למדורה בסלון משֹרטט תמונה כללית של שדה האמנות החזותית הישראלית-היהודית במדינת ישראל הריבונית בשנה הראשונה להקמתה. אליק מישורי מתעד את האירועים העיקריים שהתרחשו בין 1948 ל-1949 בתחום זה, מנתח דוגמאות מייצגות ממכלול היצירה החזותית הישראלית ודן בפעילות האמנותית ובמכלול היצירה החזותית, שהשותפים לה היו האמנים עצמם, מנהלי מוזאונים, אנשי רוח, מבקרי אמנות, אספנים ומנהלי גלריות, וחברו להם גם עסקני ציבור. אלה האחרונים קבעו מדיניות, הפעילו לחצים, הקצו תקציבים לפרויקטים אמנותיים בהתאם לצורכיהם הפוליטיים, דאגו להמציא חוקים, היתרים ואיסורים בעלי אופי לאומי-דתי-יהודי, והכתיבו 'סגנון ישראלי-יהודי' ליצירות הנתונות במרחב הציבורי - פסלים ואנדרטאות. ניתוח היסטורי-תרבותי של שדה האמנות היהודי הישראלי חייב לתת דעתו לסמיכותה של מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה אך שלוש שנים קודם להקמת המדינה, ולעובדה שעד שנת 1948 הייתה ארץ ישראל כפופה לשלטון המנדט הבריטי במשך שלושים שנה. בשני אלה נעוץ ההסבר להשפעתה הגדולה של התרבות המערבית, ובייחוד זו הבריטית, על שדה האמנות הישראלית. התרבות המערבית הזינה את זו הישראלית ובה בעת עוררה בה ויכוחים פנימיים בלתי-נלאים. מלחמת העצמאות חלחלה לשיח האמנותי במקרים ספורים בלבד, בייחוד בקריקטורות שהתפרסמו בעיתוני התקופה. למעשה, מרב אמני ישראל היהודים המשיכו לצייר ולפסל נושאים שהעסיקו אותם גם לפני פרוץ המלחמה. אחד ממאפייניו של שדה האמנות הישראלי-יהודי בתקופה זו הוא הערצה סוחפת לרבי-האמנים של תחילת המאה ה-20 ומצד אחר התעלמות כמעט מוחלטת מאמנים יהודים בני התקופה, שייצגו את יהדות הגולה, והצטיירו כניגוד המושלם לאמנות הישראלית, האמורה לטפח דמות של 'יהודי חדש'. מלאכתם המרתקת של כל הגורמים הפועלים בשדה האמנות הישראלי-יהודי לא שבתה בזמן קרבות מלחמת העצמאות, אך פעילותם התאפיינה גם היא ב'קרבות', ב'כיבושים' וב'ניצחונות' משלה. זהו ספר ראשון מסוגו הדן בצעדיה הראשונים של האמנות החזותית במדינת ישראל הריבונית; הוא מבוסס על מחקר מקורות ארכיוניים ראשוניים, ובמקרים מסוימים מפריך כמה מהמיתוסים שהתקבעו בהיסטוריוגרפיה שלה.