המאסר הראשון יהושע מונדשיין מאסרו הראשון של רבינו הזקן בשנת תקנ"ט (1798) מהווה את שיאה של המחלוקת הנגד החסידים, ואת עומק התהום שאליה הִדרדרה מחלוקת זו. הספר שלפנינו מציב את המאסר במקומו המדוייק בשלשלת האירועים, שהתרחשו בו זמנית בשני מקומות: בווילנא ובפטרבורג. מנגנון 'ציר הזמן' שהוצב במקומות המתאימים בספר, מסייע לניווט בין האירועים הללו. מועד תחילת ההתרחשויות הוא עם פטירת הגאון מווילנא בתחילת שנת תקנ"ח, שאז נפרצו כל הגבולות והמחלוקת עברה לפסים של אלימות ורדיפות, עד שהגיעה לכדי הלשנות הדדיות. אירועים שהיו ידועים עד כה רק בקווים כלליים - לעתים מטושטשים ומעוותים - מוצגים עתה בבהירות לאורם של מסמכים מקוריים. מן הבולטים שבאירועים אלה היא 'מלשינות וידז', שאת פירסומה קיבלה מהתבטאותו של רבינו הזקן במכתבו "במלשינות דווידז אחז בשרי פלצות ממש", אבל פרטיה לא נודעו לאשורם. התעודות שמתפרסמות כאן עתה לראשונה, חושפות את טיבה של המלשינות ואף, חלקים מן ההכנות לביצועה. מתוך התכתבויות פנימיות שניהלו החסידים בינם לבין עצמם מחד גיסא, והמתנגדים מאידך גיסא, נגלים לעינינו זרמים שרחשו מתחת לפני השטח, אירועים חדשים שהתרחשו על פניו, ורוחות שנשבו ממעל לו. כל הפרטים והידיעות הללו מצטרפים לפסיפס שלם, שמאפשר לנו השקפות ותובנות חדשות בכל הקשור לרדיפת החסידים ששורשיה בווילנא, שמניעיה ומהותה היו אינטרסנטיים-אישיים, חפים מריחה של תורה. רוחו הגדולה של רבינו הזקן נחשפת בדברי ההסבר שכתב במענה לשאלות החוקרים, שבהם מבאר עניינים מהותיים בדרכי החסידות והחסידים. וכן במכתבו לחסידים המתייסרים בווילנא: "הדבר מוטל עלינו חובה לשתוק ולסבול ולקבל הייסורים באהבה, כי הם כמו חבלי לידה ממש. ומובטחני בה' גומר בעדינו, שכאשר יפסקו החבלים וצירים בקרוב אי"ה, יתיילדו אלפי ורבבות ונלוו אל השם לשרתו ולברך בשמו במקהלות, בקולי קולות, מקרב איש ולב עמוק... ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ויקויים אמת מארץ תצמח".