פוטין : האיש ללא פנים מאשה גסן פוטין: האיש ללא פנים מציג תיאור מבהיל של האופן שבו איש קג"ב פשוט וצר אופקים הצליח לכבוש לעצמו עמדה של שלטון מוחלט-מושחת- במדינה הגדולה בעולם: כיצד מחק בתוך זמן קצר שנים של התפתחויות דמוקרטיות ברוסיה והחזיר את מצבה הפוליטי והאזרחי אל הימים הרעים, האפלים, הטוטליטריים, של ברית המועצות. ב- 1999, בזמן שהתמיכה בנשיא החולה בוריס ילצין הלכה ופחתה, החלו מקורביו- "המשפחה"- לחפש לו יורש. ולדימיר פוטין צבר רק ניסיון דל בממשל ובמנהל, כשהיה סגן ראש העיר סנט פטרבורג, ובכהונתו הקצרה כראש סוכנות הביון של רוסיה. ולמרות זאת הוא הצטייר כמועמד מושלם: מין יצור "חסר פנים", שילצין וחבריו חשבו שיוכלו לעצב בדמותם. הילד שהלך מכות בחצרות בתי הספר בלנינגרד לאחר מלחמת העולם השנייה, נעשה פתאום בבגרותו לדמות ציבורית, והפופולריות שלו הרקיעה שחקים. רוסיה והמערב המוקסם היו נחושים לראות בו את המנהיג שוחר הקדמה שעליו חלמו- גם אחרי שפירק ביעילות חסרת רחמים את התקשורת הרוסית החופשית, גזל בכוח את ההון של קהילת העסקים המשגשגת, וחיסל חלקים ניכרים מן המנגנונים הדמוקרטיים. בתוך כמה שנים הוסרו כל המכשולים שעמדו בדרכו לשחיטה בלתי מוגבלת. קולות המתנגדים לו הושתקו, יריבים פוליטיים מצאו את עצמם בגלות או הועלמו בקבר. מאשה גסן, עיתונאית המתגוררת במוסקבה, חוותה ממקור ראשון את האירועים האלה ודיווחה עליהם. ב פוטין: האיש ללא פנים היא מתארת בפירוט את השתלשלות המאורעות עד לשיאם הנוכחי, שבו שיכרון התקווה נמהל באי-ודאות מבהילה.