המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947 אלעד בן-דרור "את לא מעלה על דעתך מה זה להחזיק את הקופים האלו ביחד וללחוץ עליהם להוציא מהם הסכם [...]. אני נשבע שלעולם לא אחזור לסוגיית ארץ ישראל', כתב ב-1949 מתווך האו"ם ראלף באנץ' לאשתו בעיצומן של שיחות שביתת הנשק שערך ברודוס בין ישראל לשכנותיה הערביות. שנה לאחר מכן זכה באנץ' בפרס נובל לשלום על הצלחתו לסיים רשמית את מלחמת העצמאות באמצעות הסכמי שביתת הנשק, והיה לאפרו-אמריקני הראשון שזכה בפרס נובל. כישלון ועדת הפיוס של האו"ם להמיר את הסכמי שביתת הנשק בהסכמי שלום העצים ביתר שאת את הישגו של באנץ', וגם כיום רבים סבורים שהיה המתווך הטוב ביותר בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי. למעשה, באנץ' הוא ששרטט את גבולותיה של מדינת ישראל (עד 1967) ואת 'הקו הירוק', הממלא עד היום תפקיד רב-חשיבות בסכסוך הערבי-ישראלי. מי היה באנץ' ? האם היה קשר בין מוצאו האפרו-אמריקני ובין התפקיד שמילא בסכסוך הערבי-ישראלי? מה באמת חשב על הערבים ועל היהודים, וכיצד הצליח לבסוף לגשר על האיבה והפערים בין ישראל למדינות ערב? בשאלות אלו ואחרות עוסק ספר זה, שמגולל את סיפורו האישי המסקרן של באנץ' בתוך סיפור ראשית מעורבותו של האו"ם בסוגיית ארץ ישראל בין 1947 ל-1949. לאו"ם היתה בתקופה זו השפעה מכרעת על ההיסטוריה של הארץ ועל הסכסוך הערבי-ישראלי, ולבאנץ' היה בכך תפקיד משמעותי ביותר: הוא היה יועץ לוועדת החקירה של האו"ם, שהמליצה ב-1947 לחלק את הארץ; הוא עמד בראש מזכירות הוועדה שנדרשה להוציא לפועל את תכנית החלוקה; שימש עוזרו הבכיר של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט, ולאחר רצח ברנדוט היה לראש מנגנון התיווך מטעם האו"ם, שהצליח לסיים רשמית את המלחמה. אלעד בן-דרור מנסה למלא בספר זה את החסר הקיים הן בביוגרפיה האישית של באנץ' והן בתיאור תפקידי המפתח שמילא האו"ם בתקופה המדוברת. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שחלקו נחשף כאן לראשונה, ומגיע למסקנות מרתקות ומפתיעות.