ידיעת ספר בישראל בעת העתיקה אהרון דמסקי שאלת האוריינות בעת העתיקה מעסיקה הרבה את חוקרי התרבות במזרח הקדום. הכתיבה שימשה לצרכים מעשיים למִנהל תקין, לחינוך פורמלי ואף ליצירת ספרות. במשך הזמן התהוו שני דפוסים של ידיעת ספר: "תרבות סופרים" לעומת 'חברה יודעת-ספר'. הדפוס הראשון הוא חברה שבה הכתב הוא נכס בלעדי של מעמד סופרים מוגדר ומוסגר כמו במסופוטמיה ובמצרים הקדומות, והדפוס השני – חברה שבה התפשטה ידיעת קרוא וכתוב בקרב חוגים רחבים כמו בעם ישראל הקדום, שהיה ל"עם הספר" . חיבור זה, המתבסס על התנ"ך, על החומר האפיגרפי הצפוני-שמי, על הספרות המשווה של המזרח הקדום, וגם על ספרות מחקר ענפה, פורס יריעה רחבה בהבהרת הזיקה ההיסטורית, החברתית והתרבותית של המילה הכתובה לתולדות ישראל בתקופת המקרא. התכונות המאפיינות את תרבות הסופרים, חינוכם המקצועי של בני מעמד הסופרים, דרכי עבודתם והערכים המיוחסים להם; הגורמים המעצבים חברה יודעת-ספר – כמו ישראל, פניקיה, ארם, ויוון הקלסית – בתקופת הברזל; קני-המידה למדידת ההתפשטות של ידיעת קרוא וכתוב בתקופת המקרא; הערכת מספר יודעי קרוא וכתוב בחברות הקדומות; הופעת הספרות הלאומית בעת העתיקה, שהעם הוא נושאהּ העיקרי ואליו היא מופנית ;כוחו של האלפבית והשפעתו על עם ישראל ושכניו. עדות לבית-ספר לחינוך פורמלי בישראל בתקופת המקרא, ותוכנית הלימודים בו. מקומם וחשיבותם של הכתב והספר באמונה הישראלית; איך ניצלו נביאי הכתב את התפשטות ידיעת האלפבית לשם הפצת המסרים שלהם? חלקו של עזרא הסופר בעיצוב חברה יודעת-ספר בתקופתו ובתקופה הבתר-מקראית – סוגיות אלה ועניינים אחרים נידונים בספר הזה.