מארק אדלמן : לוחם, מהפכן,אדם ויטולד ברש וקשישטוף בורנטקו מי הוא מארֶק אֵדֶלְמַן? ולמה צריך לשאול בישראל שאלה כזאת על אחד המפקדים הנערצים של מרד גטו ורשה? הסיבה לכך פשוטה: אדלמן לא היה ציוני. לא היה לו מקום בסיפור ההיסטורי שבנו מייסדי מדינת ישראל - קו ישיר והכרחי מן השואה והגבורה אל הקמת המדינה כפיתרון היחיד האפשרי. ואף שכל חבריו ופקודיו ב"אירגון היהודי הלוחם" (רובם ציונים מובהקים) אכן נשאו את שמו בהערצה - מה בכך? אדלמן היה איש ה"בּוּנד", תנועה שהאמינה כי ליהודי אירופה יש עתיד בארצותיהם וגם יש עתיד לשפתם, היידיש. אחרי המלחמה, כשבפולין לא נשארו יהודים רבים כדי להאמין בבּוּנד וברעיונותיו (או להמשיך ולדבר יידיש), אדלמן מחליט להישאר בפולין, למרות כל ההפצרות של חבריו-למחתרת לעלות לישראל. הוא נעשה רופא מפורסם, חדשן בתחום ניתוחי הלב, ובמקביל ממשיך לפעול נגד מישטר העריצות בארצו - הפעם מן הזן הקומוניסטי. וכשנולדת תנועת "סולידריות", ואחר-כך מתחדשת הדמוקרטיה בפולין, אדלמן הוא כבר לוחם חירות ידוע - לא רק גיבור יהודי, אלא גם גיבור פולני. והוא ממשיך לפעול גם אחרי-כן - למען כל הנרדפים עלי אדמות - עד מותו באוקטובר 2009. והסיפור ברור: בשביל אדלמן, להיות יהודי פירושו פשוט לעמוד לצד הנרדפים. ויש לו גם כמה דברים לומר על הרודפים. פרופסור מארֶק אֵדֶלְמַן הוא לא מאלה שאפשר לסתום להם את הפה. מארֶק אֵדֶלְמַן: לוחם, מהפכן, אדם היא ביוגרפיה מזהירה שכתבו העיתונאים ויטולד בֶּרֶש וקְש'ישטוף בּוּרְנֶטְקוֹ. הביוגרפיה המקיפה והעדכנית הזאת, היא ראשונה מסוגה בעולם, ובישראל. היום, יותר מחצי מאה אחרי מרד גטו ורשה ואחרי הקמת מדינת ישראל, נדמה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקרוא את סיפורו של האיש המיוחד הזה.