כאילו היא פצע נסתר: טראומת מלחמה בחברה הישראלית עירית קינן שנים ארוכות התנכרו החברה והממסד בישראל לנפגעי טראומת מלחמה, והאשימו אותם בפחדנות ובהשתמטות. למרות שיפור ניכר בסוגיה זו בשני העשורים האחרונים, טרם התפוגג הספק: האם טראומה נפשית בשל מלחמה היא אכן פציעה של הנפש, כפי שאובדן רגל או יד הוא פציעה של הגוף? כאילו היא פצע נסתר הוא מחקר מדעי מקיף הנקרא כסיפור מרתק ומטלטל, המעלה ממעמקים את השאלות שאינן נשמעות על אודות הפצעים שאינם נראים של נפגעי טראומות המלחמה בישראל, מימי מלחמת הקוממיות עד עצם הימים האלה. הספר אינו מסתפק באני הפרטי, אלא מרחיב וחודר אל תוככי האני הציבורי, התרבותי והמיתולוגי. המחברת בוחנת את קשרי הגומלין בין תחושת האיום על קיומנו האופפת את חיינו כישראלים ובין מידת הסובלנות שלנו כלפי הנפגעים; ומעלה שאלות נוקבות שנובעות מהתערערות ההסכמה הציבורית על משמעותה של המחויבות לחיילים פצועים ולנופלים בשבי. לא נרגע הרעב - ספרה הקודם של ד"ר עירית קינו, על ניצולי השואה במחנות העקורים בגרמניה (עם עובד1966) - זכה בפרס יצחק שדה. עירית קינן היא ראש התוכנית לחינוך, חברה ותרבות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, וחוקרת בכירה וחברת הנהלה במכון לאחריות אזרחית.