מניפסט האסלאם הרדיקלי-ציוני הדרך סייד קוטב 'ציוני דרך' נכתב בכלא בשנת 1964 והוא מציג את תמצית הגותו החדשנית של סייד קוטב. הוא אומץ כמניפסט התנועות האסלאמיות המיליטנטיות לאחר מותו – מתחילתה של תחיית האסלאם בשנות ה-70 של המאה ה-20 ועד ימינו אלו. אבן היסוד באידיאולוגיה הרדיקלית של קוטב הוא מושג הג'אהלייה, אשר לשיטתו מציין לא רק את תקופת הבורות והברבריות הטרום-אסלאמית, אלא הוא מצב קיומי החוזר ונשנה בכל פעם שהחברה סוטה מהאסלאם. קוטב דורש לחזור למופת הראשונים ולמאבק הבראשית שבין האסלאם והג'אהלייה. חידושו העיקרי של קוטב מצוי בטענה שכיום לא רק המערב הקפיטליסטי והסוציאליסטי, אלא גם המדינות המכונות מוסלמיות אינן מכירות בריבונות האל. לפיכך הוא קורא להקים חיל חלוץ, "דור קוֹראני חדש", שינהל ג'יהאד בראש ובראשונה נגד המשטרים המוסלמים, כמו זה של נאצר, שהפכו לאויבי האסלאם. מנקודת המבט האסלאמית, אין זו "מלחמת קודש" בלבד אלא קריאה ל"מהפכה כוללת נגד שלטון בני אדם על כל צורותיו, משטריו ואופניו [...] ההכרזה האוניברסלית על שחרור האדם על פני האדמה מכל שלטון זולת שלטון האל". סייד קוטב (1966-1906, יליד מצרים) היה אחד ההוגים המעמיקים ורבי ההשפעה שקמו לאסלאם במאה ה-20. הוא הצטרף אל חוגי האינטלקטואלים הליברלים-חילונים בקהיר בתקופה שבין שתי מלחמות עולם ונודע כסופר וכמבקר ספרות מוכשר. התקרבותו אל האסלאם החלה בשנת 1945, ולאחר ביקור בארצות הברית הוא הצטרף אל תנועת "האחים המוסלמים" ונבחר לעמוד בראש אגף התעמולה שלה. קוטב קיבל בברכה את "מהפכת הקצינים החופשיים" ב-1952, אבל כאשר פנה הנשיא נאצר נגד "האחים" הוא נעצר, עונה קשות ונשפט ל-25 שנות מאסר. הוא קיבל חנינה לזמן קצר, אך נאסר שוב באשמת קשירת קשר נגד המשטר והוצא להורג.