נֻצַּחנוּ בנְעימוּתוֹ : תורת האלוהות כפואטיקה ביצירה היהודית האנדלוסית מנחם לורברבוים תור הזהב של יהדות ספרד נודע כנקודת שיא מבחינת היצירתיות הפואטית והתאולוגית. יהודי ספרד שהיו ספוגים בתרבות הערבית מצד אחד ובלמדנות יהודית מסורתית מצד שני חוללו גל יצירתי עצום שהותיר רושם עמוק ונמשך על כלל התרבות היהודית. מהמאה ה י"א ועד המאה הי"ב נכתבו אלפי שירים חדשים בעברית וספריית היסוד של הגות יהודית פילוסופית קמה והיתה. בפרויקט עומק זה נטלו חלק דמויות בעלות שיעור קומה כגון: שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי והרמב"ם. ובלבו ניצבה דמותו הייחודית של המשורר ההוגה כגיבור תרבותי המביא לידי ביטוי הן את ההבנה העצמית התיאולוגית והדתית והן את הביטוי העצמי האומנותי של חולין. העיון המחקרי בתרבות ייחודית זו אופיין עד כה בהפרדה חדה וחמורה בין הפואטי והפילוסופי. ההבחנות הקטגוריות בין פואטיקה ופילוסופיה ובין פילוסופיה ומיסטיקה ששלטו בחקר תור הזהב מנעו הבנה מלאה ועמוקה של הדמויות הנצבות בליבה של תרבות מופלאה זו. נקודת המוצא של הספר הנוכחי היא ביקורת ההנחות הרומנטיות הקוטביות האלו ומשם הוא מתקדם לבדיקת פילוסופיית הלשון שבתשתית יצירתם של גבירול, הלוי והרמב"ם וטוען כי ההבעה התאולוגית מובנת על ידם כצורה של פואטיקה. ספר זה הוא ניסיון ראשון מסוגו להבין את שניהם יחדיו כפריצת דרך לשונית, תוך כדי חשיפת הקשר האינטימי שבין השיח הפואטי והתאולוגי שהלכו והתעצבו בתקופה זו. מנחם לורברבוים הוא ראש בית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועמית בכיר במכון שלום הרטמן, ירושלים. הוא מחבר הספר "פוליטיקה וגבולות ההלכה" שיצא בסדרת יהדויות. ספרי שירתו "בכפר הזה", "ואחר האש" ו"מגעים/מראות" יצאו בהוצאת כרמל.