ממטרד לאיום אסטרטגי: מתקפת הרקטות מרצועת עזה על דרום מדינת ישראל עוזי רובין כשנחתה רקטת הקסאם הראשונה בשדרות באוקטובר 2001 היו מעטים, אם בכלל, שהעריכו כי הדבר מבשר את ראשיתה של מתקפה נרחבת של ארגוני הסירוב מעזה על יישובי עוטף עזה בעזרת נשק תלול מסלול. מתקפה שבמהלך שבע השנים שלאחר מכן, תכלול ירי של יותר מ-4,000 רקטות ויותר מ-2,500 פצצות מרגמה (פצמ"רים). [...] קשה יותר להבין את המשך ההתעלמות מירי הרקטות לאחר מבצע "חומת מגן" [...] במשך שנים ארוכות נקטה מדינת ישראל בתמהיל של צעדים צבאיים ואזרחיים בלתי יעילים, מהלכים מדיניים מעוררי מחלוקת, ומדיניות תקציבית שהתפרשה בשעתו כהתעלמות מהאיום וממשמעויותיו. יתרה מכך, הציבור הישראלי שעמד בנחישות כה רבה מול מתקפת המתאבדים מיו"ש, הפגין חוסר אחדות וחוסר נחישות מול מתקפת הרקטות מעזה. בתקופות מסוימות בחר הדרג המדיני להמעיט מחומרת האיום [...] גם מערכת הביטחון בחרה להמעיט בחומרת האיום ובמשמעויות הרחבות יותר של מתקפת הרקטות מעזה [...] במהלך העבודה על מחקר זה התגלתה עובדה מפתיעה: המעטה והדחקה בחשיבות האיום ומשמעויותיו מצד ההנהגה המקומית שבאזורים הנפגעים, ממגוון של נימוקים הגיוניים, אך גם מנימוקים רגשיים. [...] רק כאשר גבר קצב האש ודיוקה והנזקים בנפש וברכוש הגיעו לממדים שלא ניתן היה להתעלם יותר מהמתקפה ולהמעיט בחומרתה, אז ורק אז, החלו מאמצים, חלקם איטיים ובלתי יעילים, וחלקם משמעותיים יותר, להתמודדות עם המתקפה. [...] צעדי המענה שנקטה ישראל נועדו להשיג שני יעדים: האחד, צמצום או הפסקת הירי, והשני, מזעור האבדות בקרב האוכלוסייה [...] על כן ראויות להישאל שתי שאלות חשובות: האחת, האם מדינת ישראל הייתה יכולה לכלכל את צעדיה המדיניים והצבאיים בצורה אחרת ובאופן שהיה מונע את עצם ירי הרקטות מעזה? והשנייה, כאשר התממשה מתקפת הרקטות, האם מדינת ישראל פעלה והגיבה נכוחה? [...] מחקר זה יתמקד בשאלה השנייה - האם ממשלות ישראל, צה"ל, ההנהגות המקומיות והציבור פעלו כנדרש מול אש הרקטות מעזה?