שבויים באי-ודאות: הנכונות לקיים עסקת שבויים בתנאי ודאות ואי-ודאות יהונתן אלמוג הנכונות לשחרר מחבלים מבתי הכלא בישראל בתמורה לפדיון שבויים ישראלים, מהווה שאלה מרכזית בתחום המדיניות הציבורית בישראל. העיסוק בנושא זה נמשך ביתר שאת בעשור הנוכחי ועומד בראש סדר היום הציבורי גם כיום (וינוגרד ואחרים, 2008). למרות מרכזיות הנושא, מעטים הם המחקרים האקדמיים אשר בחנו היבטים שונים של עסקאות לפדיון שבויים ורוב הכתיבה בתחום נותרה פובליציסטית. מעטים עוד יותר הם המחקרים בהם נעשה שימוש בתיאוריות מתחום הפסיכולוגיה לשם בחינה של קבלת החלטות בעסקאות לפדיון שבויים. במחקר הנוכחי נעשה שימוש בתיאוריות מתחום הפסיכולוגיה וקבלת ההחלטות לשם בחינה של הנכונות לבצע עסקה לפדיון חייל שבוי בתנאי ודאות ואי-ודאות. מידע זה על הנכונות להסכים לעסקה לפדיון שבויים, בתנאים שונים, מאפשר להבין טוב יותר את התהליכים העומדים בבסיס המדיניות הציבורית בעסקאות לפדיון שבויים בישראל. כבכל תחום, הבנה טובה יותר של הגורמים המשפיעים על קבלת ההחלטות בנושא מאפשרת תהליך קבלת החלטות מושכל ומחושב יותר במחקר נעשה שימוש בניסוי מבוקר שנערך באמצעות שאלונים שחולקו לסטודנטים באוניברסיטה העברית ובחנו את הנכונות להסכים לעסקה לשחרור חייל חטוף בתמורה לשחרור 1,000 מחבלים הכלואים בישראל. המניפולציה המחקרית התייחסה לעלות ודאית ולא ודאית של סירוב לעסקה זו. במחקר נמצא כי בעוד שרוב הנבדקים תמכו בעסקה כאשר העלות של סירוב לה הייתה ודאית, כמעט שני שליש מהנבדקים התנגדו לה כאשר עלות זו לא הייתה ודאית.