אמנות ורוח : יופי ואובדן ב''מוות בוונציה'' שי טובלי הנובלה הקלאסית והאלמותית "מוות בונציה", שבמרכזה סיפור התאהבותו הכואבת של אמן מזדקן בנער כובש ורב-קסם, חוברה על ידי תומאס מאן ב-1911. מאז, נכתבו אודותיה תלי-תלים של פרשנויות מכל הסוגים – פילוסופיות, פסיכולוגיות, ספרותיות ועוד – במאמץ לפענח את סוד יופייה הנדיר ומורכבותה יוצאת הדופן. מאה שנים לאחר פרסומה כותב הסופר וההוגה שי טובלי מסה מרהיבה ורבת-יופי, המעמיקה אל תוך הקשרים הנסתרים של הנובלה. לטענתו, ' מוות בוונציה ' צופנת בחובה געגועים אל תרבות יוון הקלאסית – בה דת, פילוסופיה, רוחניות, אמנות וארוטיקה היוו אחדות אחת, בלתי ניתנת להתרה: חלק מנתיב יופי שלם, שהגיוני ומשמעותו אבדו לנו עם חלוף הדורות. לעומתו, הנתיב המשובש, שלאורכו נע גיבורו של תומאס מאן, הוא תוצאה ישירה של אובדן האחדות הזאת. זהו מצב טראגי, המונע מן האמנות, הארוטיקה והפילוסופיה, להשיג גאולה אמיתית של הנפש. רק אם נחייה את הנתיב הזה, טוען טובלי, נוכל להשיב להן את כוחן ואת משמעותן המקורית.