דיני צנזורה: תקשורת, חופש ביטוי ובטחון המדינה דוד רונן פסק הדין המכונן בעניין קול העם ראה בחופש הביטוי את ציפור נפשה של הדמוקרטיה. מאז מתן פסק הדין, חופש הביטוי לווה ברטוריקה מרשימה בפסיקת בית המשפט העליון. בין היתר נאמר, כי הזכות לחופש ביטוי ראויה "למקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם", היא הפכה ל"זכות על", וכי "אופיו של חופש הביטוי כזכות בין זכויות היסוד החוקתיות מעניק לו מעמד-על משפטי". אלא שבין הרטוריקה לבין המציאות מתגלה פער. אכן, כמדינה המצויה בסכנת קיום, הגבלות על חופש הביטוי וחופש העתונות מטעמי בטחון הן כורח בל יגונה. אולם, הצצה אל מעבר למסך הרטוריקה מגלה מציאות עגומה. ספר החוקים של ישראל עמוס לעיפה בדברי חקיקה ראשיים ומשניים המגבילים את חופש הביטוי והעתונות, מטעמים בטחוניים ואחרים. הכוח שהחקיקה הפקידה בידי רשויות השלטון מן הערכאות הנמוכות, גילו נטיה לפרשנות מרחיבה במיוחד של סמכותכם להגביל את חופש הביטוי באמצעות צווי איסור פרסום. בספרו, סוקר המחבר במבט-על את ההגבלות על חופש הביטוי, ומעבירן תחת שבט הביקורת מבחינה חוקית וחוקתית. לא אחת נמצא כי מנגנון הגבלה מסוים המופעל על ידי רשויות השלטון הוא בלתי חוקי, או אינו מתיישב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפני הקורא מונח ספר מרתק, אשר לא רק משפטנים ואנשי חוק, אלא גם אנשי רוח מדיסציפלינות אחרות וכל אזרח בישראל שבחופש הביטוי יקר ללבו, ימצאו בו עניין. ד"ר דוד רונן הוא בעל תואר ראשון ושני במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית, את הדוקטורט הוא קיבל מאוניברסיטת תל אביב. בנוסף הוא בוגר החוג להיסטוריה של ארצות האסלאם מטעם האוניברסיטה העברית, והוסמך כעורך חדשות מטעם קול ישראל. ד"ר רונן מלמד קורסים בנושא חופש הביטוי והגבלתו במשטרים דמוקרטיים. במהלך התארים הראשוניים, ד"ר רונן התמחה בדיני חוזים, וספרו "התאמת חוזים לנסיבות משתנות" ראה אור בשנת 2001.