שַייֶע הנרי וסרמן לא קמה לנו דמות ציבורית כ ישעיהו ליבוביץ (1994-1902) - כה חדה בהבחנותיה ואבחוניה, רהוטה בהתבטאויותיה, ישרת דרך ואנושית כל כך. מבחינה זו, ומבחינות רבות נוספות, ליבוביץ היה יחיד בדורו, וכזה הוא נותר אף לאחר הסתלקותו. ספר זה מתבונן בדרכם ובהתבטאויותיהם של בני הזוג ליבוביץ ובני חוגם עוד בטרם עלייתם ארצה מגרמניה. מפליא לעמוד על עמדותיהם של ליבוביץ ושל בני החבורה הצעירה של "צעירי מזרחי" בגרמניה הווימארית. מבחינות רבות חלק ניכר מן הנושאים הנידונים כאן הם אקטואליים מאוד גם בימינו. את מרבית הגותו וכתיבתו ליבוביץ מייחד לשלושה נושאים: היחס למודרנה; השאלה הערבית; מהי "עבודה יהודית"? בנושא זה הוא מביע חשש שהדבקות בחיים יהודיים וההסתגרות יביאו את היהודי המאמין להיות עני ברוחו. ליבוביץ מבקש לחנך אדם יהודי מאמין הפתוח לתרבות הכללית. ב"שאלה הערבית" ליבוביץ הצעיר מבקש לדבוק בדרך הלגלית למען השגת מטרות הציונות. סטייה מכך הנה לדעתו פגיעה בציונות. ההסתדרות הציונית מאפשרת לקיים את העֵמיוּת (Volkstum) היהודית המאפשרת חיים מלאים ליהודי הדתי. זוהי נקודת המפגש של ליבוביץ הציוני האדוק ומבקר הציונות.