רוח רעה : מגפות הכולרה והתפתחות הרפואה בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית דן בראל בשנת 1865 הכתה מגפת הכולרה בירושלים. מדוע סבבו אז בעיר חבורות צעירים יהודים בתהלוכות של ריקודים וזמר? מדוע נערכו בשיאה של המגפה חתונות בבתי קברות? מגפת הכולרה קטלה רבים והילכה אימים על תושבי הארץ יותר מכל מגפה אחרת. מאימת המגפה הוסרו מסכות, השתחררו עכבות, ונחשף קיטוב חברתי. אבל התגלו גם עזרה הדדית והישגיים רפואיים, ובעיקר נגלה מרקם החיים. בספר זה מובא סיפורן של מגפות הכולרה בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ויותר מכך זה סיפורה של ארץ בהתפתחות, חברה בהתהוות, ממשל מיושן ומדע חדש ומהפכני בהיווצרות. הספר, פרי עבודת מחקר רב-תחומית וארוכת שנים, חושף היבט חדשני על תקופה מרתקת וימים אפלים. בעידן שבו המגפות חוזרות ומסכנות חיים, מגפות העבר זורעות אור על תקופה שבה היה גורם המחלה עלום מעיני הציבור ואנשי המדע, וגם על גילוי החיידקים מחוללי המחלות, על תקופה שבה היתה הרפואה הציבורית חלום רחוק, ואת מקומה תפסו מטפלים עממיים, הסגרים, קמעות, ובעיקר חרדות. ד"ר דן בראל, מיקרוביולוג והיסטוריון, בוחן כאן, באמצעות מחקר מתחום ההיסטוריה של הרפואה, אחת מן התקופות החשובות ביותר בהיסטוריה החדשה של ארץ-ישראל.