ההעדר בשירתו ובהגותו של אברהם שלונסקי ארי אופנגנדן אִם תֵּבֵל כֶּלֶב שׁוֹטֶה/ אֲנִי הָרִיר מִשְּׂפָתָיו נוֹטֵף/ אֲנִי הָרִיר. המשורר אברהם שלונסקי מקושר בתודעה הציבורית עם חלוציות ושובבות, עם `עוץ לי גוץ לי` ועם תרגום `יבגני אוניגין`, עם מרידה בביאליק ועם בוהמה תל אביבית. המודרניזם המבריק והמלוטש שהמציא בשירתו היה מורכב וקשה מדי עבור הקהל הרחב, ונדחק אט אט אל השוליים של התודעה הספרותית. הספר מציע להחזיר את שלונסקי למרכז המפה של הספרות העברית על ידי פרשנות חדשה, שהיא גם מבוא לשירתו המודרניסטית. לפי פרשנות זאת, במרכז שירתו עומדת התשוקה להעדר, רצון מזוכיסטי לחוות ניכור ושיגעון בעיר הגדולה, להיות פליט פוליטי, לעבוד עבודה סיזיפית, להתחבר לעולם ניהיליסטי חסר משמעות ולהובילו. ד"ר אופנגנדן למד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב לתואר שני. את עבודת הדוקטור בספרות עברית וכללית כתב באוניברסיטת חיפה. הוא לימד במחלקה לתאולוגיה פרוטסטנטית והיה עמית מחקר במכון לאתיקה במדעים באוניבסיטת טובינגן. את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת מונש שבמלבורן. הוא משמש כמרצה לספרות ותרבות עברית באוברלין קולג', אוהיו.