חנוך לוין יצחק לאור במונוגרפיה חנוך לוין, מתמודד יצחק לאור עם התיאטרון של חנוך לוין, ועם תפיסתו האמנותית כפי שנוצרה בסאטירה הפוליטית, בקומדיות ואחר כך במחזות המיתוס. במרכז ניצב התיאור המיוחד לקומדיה של חנוך לוין, זו המתרחשת סביב העדרה של דמות אב וסביב מרכזיותן רבת המשמעות של האשה והאם. לאור קורא את מכלול יצירתו של לוין באמצעות תורת הספרות, הגל, ניטשה ופרויד, מהם הושפע המחזאי, והוא מעמיק את הניתוח בעזרת הכתיבה התיאורטית של לאקאן, ז'יז'ק, דלז והוגים אחרים בני זמננו בלשון בהירה ומרתקת נחשפות שוב גאונותו של חנוך לוין ומרכזיות יצירתו בספרות העברית החדשה. המשורר והסופר יצחק לאור פותח בספר זה מרחב אינטלקטואלי נועז. ברוחב השכלה, השראה, ווירטואוזיות, הוא מוליך אותנו לתובנות מאירות על חברו הטוב, חנוך לוין, ועל האופן המרתק שבו אפשר לכתוב ניתוח של יצירות ספרות