מטריה ביום סגריר משה בר-אשר מטריה ביום סגריר... מגולל את העלילה המרתקת של התפתחות היחסים הביטחוניים בין צרפת לישראל משנותיה הראשונות של המדינה ועד למלחמת סיני ואת התפנית שחלה ביחסים אלה בשנם 1956-1955. מדובר בדרמה של ממש, שכן בראשית התקופה הייתה ישראל נתונה למעשה בעולו של אמברגו צבאי שהטילו עליה שלוש מעצמות המערב, ותחינותיה לסיוע צבאי מארצות-הברית נדחו שוב ושוב; ואולם בסיומה של אותה תקופה כבר נהנתה ישראל מסיוע צבאי נדיב, חסר תקדים בהיקפו ובאיכותו, שניתן לה על-ידי צרפת, וזו אכן העניקה עתה לישראל מטריה ביטחונית ביום סגריר. כך הפכה ישראל גם לשותפה פעילה ביוזמתן של ממשלות בריטניה וצרפת למוטט את המשטר המצרי, והייתה לגורם חיוני בקואליציה למלחמה שאסרו השתיים על מצרים. בספר מרחיב המחבר דברים גם על סיפורה המורכב של המערכת הפנימית בארץ שהייתה מופקדת באותה העת על מדיניות החוץ והביטחון - על הקשיים, הלבטים והעימותים בתוך הצמרת הישראלית, על היריבות המרה בין משרד החוץ והעומד בראשו לבין ראשי מערכת הביטחון, ועל הדרתו ההדרגתית של משרד החוץ מניהול הקשרים החיוניים עם צרפת. תוך כך מתברר כי לא רק מעמדה של ישראל השתנה פלאים בעקבות הברית עם צרפת. בד בבד התשנה גם מעמדם של הרמטכ"ל, משה דיין, ושל המנהל הכללי של משרד הביטחון, שמעון פרס, שהובילו את המהלכים לכריתת הברית הצבאית עם צרפת; ואכן בסיומה של התקופה הוזנקו השניים למרום הזירה הפנימית בארץ, ואף בחו"ל קנו השניים לעצמם שם גדול.