שישים שנה לחוק השבות רות גביזון חוק השבות, שהתקבל בכנסת פה אחד ובהרגשת התעלות ביום הרצל התש"י- 1950, קובע את העיקרון כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" ומניח את היסוד להעדפת יהודים בעלייה לישראל וברכישת אזרחות בה. החוק נחשב אחד הביטויים העיקריים להיות המדינה יהודית וציונית. בנייר עמדה זה דוחה המחברת את הטענה העקרונית של מתנגדי החוק בזמן. המחברת סוקרת את ההתפתחות של ההסדרים הספציפיים על פי חוק השבות. היא מצביעה על קשיים העולים בשלוש סוגיות יסוד: ההגדרה המעין – הלכתית של "יהודי" שקבע תיקון החוק בשנת התש"ל – 1970, ולפיה "יהודי" הוא מי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת; הרחבת זכאות העלייה לקרובי משפחה של יהודי עד דור שלישי גם אם אין להם עצמם קשר לעם היהודי; העובדה כי זכאי עלייה קונים אזרחות ישראלית מיידית ואוטומטית עם עלייתם. המחברת ממליצה לשמר את העיקרון ואף להעלותו לרמה חוקתית מתוך בחינה מחדש של ההסדרים הספציפיים הכלולים בחוק השבות ושל רמת הסדרתם. כל עוד לא ייעשה שינוי חוקתי כזה המחברת אינה תומכת בשינוי חוק השבות עצמו אך ממליצה להגיע לתוצאות רצויות באמצעות יצירת מדיניות עלייה וקליטה מתאימות.