שבעה אברהם בלבן מתוך "ילד חלום, ילד מעבדה" הייתי צריך למצוא הזדמנות כלשהי לבכות. אם לא על מות אב אהוב, לפחות על מות אבא, ואם לא מצער, כי אז מכעס ומרחמים ומיתמות. אם לא מיתמות בשל מות אבא, כי אז מיתמות בשל מות לא - אבא. ואם מותו לא היה עילה לבכי, חייו המוחמצים ודאי היו. אם לא עליו, יכולתי לבכות על הציוויליזציה של ילדותי ששרידיה היו מוטלים, סדוקים ומחלידים, בכל פינה. הייתי ילד חלום, ילד מעבדה. עד היום אני מתעורר לעיתים בבוקר ובראשי מנגינה זו או אחרת מן החלומות ההם, כאילו הייתי תיבת נגינה, תיבת חלומות ישנה. אם לא נמצאה לי דרך להתחבר לדמעות בבית הקברות, מול עיני הקהל הבוחנות, יכול הייתי לבכות בצנעה, בבית אמא, או בדירה שהעמיד הקיבוץ לרשותנו לימי השבעה. הייתי צריך למצוא הזדמנות כלשהי לבכות ולא מצאתי." [...] קראתי את שבעה בעניין רב ובהתרגשות. בעיני זוהי יצירת ספרות חשובה, רגישה, כתובה היטב היטב. בפנימיותו החיבור הוא קינה מרחיבה מעגליה: ה"אני", המשפחה, הקיבוץ. הקינה הגבישית הזאת כתובה באיפוק, בתבונה, בראייה חודרת וביכולת סיפורית ותיאורית רבה. פרופ' דן מירון