ואלקירי: ההתנגדות הגרמנית להיטלר דני אורבך הרייך השלישי, 20 ביולי 1944. קולונל קלאוס פון שטאופנברג טומן תיק נפץ ב"מאורת הזאבים", מטה הפיקוד של היטלר בלב היערות שבפרוסיה המזרחית. דקות קודם לכן החלה במאורה הפגישה בין היטלר להנהגת הוורמאכט. שטאופנברג הותיר את התיק מאחוריו, יצא מן החדר, ובעוד הוא נע לעבר שערי המחנה שמע את הפיצוץ. הוא הביט לאחור, קלט בעיניו את ממדי ההרס, והמשיך לנוע. ההתנקשות יצאה אל הפועל. בשעות הבאות פתחו עמיתיו של שטאופנברג, חברי המחתרת החשאית שבצבא הגרמני, בהפיכה צבאית, בניסיון להשתלט על גרמניה הנאצית. אירועי 20 ביולי 1944 הם קצה הקרחון בסיפורה המרתק, הארוך והמורכב של ההתנגדות הגרמנית להיטלר. דני אורבך מציג בחיבור זה את סיפורה המלא של תנועת ההתנגדות, מימי פעילותה הראשונים כבר בשנות ה-30, ועד יום ההכרעה, על תוצאותיו הטראגיות. מעבר לתיאור ההתרחשויות, המחבר מתמודד באופן מעמיק עם שאלת מניעיהם של הקושרים ובוחן את יחסם לרדיפת היהודים ולשואה. זוהי שרשרת אירועים היסטורית, ובו בזמן, זהו סיפור המעלה על פני השטח שאלות עכשוויות, על מה שבין חוק למוסר, על החיבור האפשרי בין מצפון לאופורטוניזם, ועל גבולותיה של הנאמנות – למולדת, לחברים ולערכים. דני אורבך הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובלימודי מזרח אסיה מאוניברסיטת תל אביב. הוא למד שנתיים באוניברסיטת טוקיו, ומתחיל בלימודי הדוקטורט שלו במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.