הוא קרא לי פיקולו ז'ן סמואל ז'ן-מארק דרייפוס בקיץ 1944, באושוויץ, הכיר ז'ן סמואל, אז נער יהודי שגורש מאלזס, את הסופר הגדול לעתיד, פרימו לוי. בתוך המציאות האיומה שהשניים נאלצו להתמודד עימה צמחה ביניהם ידידות מופלאה ומתוך חיבה העניק לוי לסמואל את הכינוי "פיקולו". שלוש שנים מאוחר יותר הפך פרימו לוי את ז'ן סמואל לדמות מיוחדת ביצירתו הנפלאה הזהו אדם? דמות המייצגת התגשמות של כבוד עצמי ואנושיות בתוך האימה. ז'ן סמואל אצר בקרבו את סודותיו ואת מכאוביו מימי אושוויץ במשך שישים שנה. רק עתה הוא החליט לשתף את העולם במה שעבר עליו: המפגש עם פרימו לוי והרגעים המיוחדים שעברו עליהם יחד, המפגש המחודש בתום המלחמה והחברות שנרקמה ביניהם עד למותו של הסופר, חברות שהתבטאה גם במכתבים חמים ששלחו זה לזה. ז'ן סמואל היה סטודנט לרוקחות כאשר נעצר בידי הגסטאפו במרס 1944. בשובו מהמחנות הוא חזר לעבוד בבית המרקחת המשפחתי בווסלון, אלזס. היום הוא גמלאי בשנות השמונים לחייו. ז'ן מארק דרייפוס הוא היסטוריון שהתמחה בנושא השואה באירופה המערבית, מחברן של עבודות רבות העוסקות בצד הכלכלי של השואה ובהשלכות של הגירושים על הקהילות של זמנה.