מדרש נעמי: נעמי שמר - המקורות היהודיים בשירתה אברהם זיגמן מתוך הפתיחה הכרתי את נעמי שמר בשלהי שנות השישים [...] לימים, התברר לי, שה"כמעט אובססיביות" שלה להסתמך ולאזכר את המקורות בשירתה איננה מקרית [...] בתחילה חשבתי לתומי שהדגש על ביטויים מהמקורות, מופיע בעיקר מ"ששת הימים" ואילך, שכן האווירה ששררה אז – הרחבת גבולות הארץ והשיבה ל"מקומות התנ"כיים", השרו רוח חדשה שבאה לידי ביטוי ביצירה האמנותית. אולם, ככל שנכנסתי לעומק שירתה של נעמי שמר, גיליתי להפתעתי שכבר בשיריה המוקדמים, אלה שנכתבו לילדים בקבוצת כינרת בשנות החמישים, מופיעים ביטויי מהמקרא, מעין רמז לבאות (ראה השיר אשכולית). עוד התברר לי שהמשוררת באה ויוצאת בקלילות ובחופשיות במקורות היהדות, עולה וצוללת בשכבות השונות בבחינת "תלמיד חכם". היא אינה נרתעת מלשלב בשיריה את שפת המקרא עם לשון חכמים, פתגמים מהעבר וביטויים עכשוויים, שירה גבוהה לצד שפה מדוברת... בשירתה מחברת נעמי שמר את היופי הישראלי עם היהדות המסורתית. [...] בספר מופיעים רק שירים מושרים. שירים שנכתבו ללא לחן לא נכללו בקובץ זה, אף שגם הם משופעים במקורות. הקורא המכיר את יצירתה של נעמי שמר יבחין שישנם שירים שהושרו בעבר והוקלטו בצורה שונה מזו המופיעה בספר זה. [...] נעמי שמר לא סיפרה מעולם מה היה המניע לשינוי וגם לקרוביה לא גילתה זאת, כך שכל השערה כוחה יפה בדיוק כמו ההשערה המנוגדת לה. כך או כך הגרסה הקובעת לגבינו הייתה זו המופיעה בספרה האחרון "סימני דרך" (הספר הצהוב), שגם הייתה שותפה לעריכתו. "מדרש נעמי" אינו ספר מחקר במובן הרגיל של המילה, אלא ציוני מקורות, בסדר כרונולוגי של כתיבת השירים, בתוספת הערות קטנות. פה ושם הוספתי על המקורות המפורשים בשיר, גם כאלו המתקשרים לנושא, מתוך המשנה, התלמוד והמדרש בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד". [...] אברהם זיגמן