בכוח הידע: פרקים בתולדות חיל המדע (חמ''ד) אוריאל בכרך מן המבוא חשיבותו של המחקר הביטחוני מוכרת היום לכל. רובים, מקלעים ורימוני יד פותחו להגנתו של הלוחם בשטח. הטנק המודרני פותח כדי לסייע לחיל הרגלים ולהכריע קרבות יבשה. אוניות הקרב, ספינות הטילים והצוללות המודרניות משמשות להגנה ולהתקפה בים. מטוסי קרב חדישים ולוויינים מחזקים את עוצמתו של חיל האוויר. אבל בשנים עברו הייתה חשיבותו של המחקר הביטחוני בארץ מוטלת בספק. רק מעטים מאנשי האקדמיה ביישוב עמדו על הפוטנציאל הטמון במחקר הזה, והחלו לפעול להקמתו של גוף וולונטרי, שעסק בו בהיקף צנוע מאד בשירות "ההגנה". במרוצת הזמן הצטרפו אליו סטודנטים לא רבים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהטכניון בחיפה. לקראת הקמת המדינה נודעה עבודתה החלוצית של החבורה הזו למנהיג היישוב, דוד בן-גוריון, שבירך עליה בהתלהבות והורה להרחיבה. בשלהי אוקטובר 1947 הוקמה המחלקה המדעית של "ההגנה", וכעבור חמישה חודשים, עוד בטרם עצמאות, פרסם מטכ"ל "ההגנה" פקודה רשמית על הקמת חיל מדע (חמ"ד). החיל פעל בשלושה בסיסים מרכזיים: בירושלים, בתל אביב (ובשלוחה של הבסיס הזה ברחובות) ובחיפה (בהמשך, במחנה באיזור קורדאני). בכל אחד מהבסיסים בוצעו עבודות מחקר ופיתוח מרשימות בתחום הביטחוני. זמן לא רב לאחר שמלחמת העצמאות תמה, הפך חמ"ד לאמ"ת (אגף מחקר ותיכון במשרד הביטחון), וב-1958 היה אמ"ת לרפא"ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה). הסטודנטים שגויסו לחמ"ד פנו רובם ככולם לעבודה במוסדות ההשכלה הגבוהה, ושם תרמו רבות לפיתוח המחקר הבסיסי והיישומי לקידום המדע בישראל. [...]